בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ז.

בלתי מוגה

א. אין ברצוני לומר שהזמן הוא קצר1,

– שכן, פעם2 כשהי' כ"ק מו"ח אדמו"ר בווינא, באו אנ"ש ללוותו, וכרגיל אצל אנ"ש, באו משך זמן קודם זמן נסיעתה של הרכבת. בשעת מעשה עמד שם א' מיהודי אשכנז ("אַ דייטש"), ואמר שעדיין יש "איינע מינוטע". נענה הרבי ואמר: אכן, רגע אחד הוא זמן רב, שהרי "בשעתא חדא וברגעא חדא"3 אפשר לעשות תשובה, ועד ש"זדונות נעשים לו כזכיות"4. –

אלא אומר אני שהזמן הוא יקר5. ולכן, יש למלא זמן זה בתוכן מלא – בניגון שמחה.

ב. הרה"ק מצאַנז6 נהג לישון זמן מועט ביותר, שעות אחדות במשך המעת-לעת. ושאלוהו: הרי זה ענין הנוגע לבריאות הגוף? וענה: אומרים עלי שהנני בעל "תפיסה מהירה". מה פירוש "תפיסה מהירה"? – שדבר שנמשך אצל אחר זמן רב, נמשך אצל בעל התפיסה המהירה זמן מועט. ובמילא, גם בענין השינה – הנני ישן מהר7...

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) כיון שהזמן יקר – הנה הרי אלו החפצים לישון, יישנו מהר, אלו שרצונם לומר "לחיים", יאמרו "לחיים" מהר, ואלו שרצונם לנגן ניגון, ינגנו ניגון מהר!

* * *

ג. כיון שעומדים אנו לפני קבלת שבת, הרי ע"פ דין8, העומד באמצע סעודתו וקדש עליו היום פורס מפה ומקדש על היין.

כ"ק מו"ח אדמו"ר לא רצה לנהוג כן9, מצד טעמים ידועים10, ולכן ישנם שאינם רוצים לנהוג כן. אבל בנוגע להציבור כולו – יפרוס א' מפה ויקדש, ויוציא את כולם ידי חובתם.

– מה שאמרתי שהכל ייצאו ידי חובתם, כוונתי, שייצאו ידי חובת קידוש, ולא שיצאו ידי חובת ברכת "בורא פרי הגפן" על היין, כי11, כיון שהציבור גדול, יתכן הפסק בין שמיעת הברכה לשתיית היין, ולכן יברך כאו"א בעצמו "בורא פרי הגפן" על היין (אלו שלא בירכו "בורא פרי הגפן" קודם הקידוש, כי אלו שבירכו כבר, נפטרו כבר בברכתם הקודמת12), ואף שאינם יוצאים ידי חובתם בברכת "בורא פרי הגפן", מ"מ, יכולים לצאת ידי חובת קידוש.

וזהו מהטעמים להנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר בחלוקת "כוס של ברכה", שלא הי' מוציא אף אחד מהשומעים ידי חובת הברכה, דכיון שהי' ציבור גדול, הי' עלול להיות הפסק בין שמיעת הברכה לשתיית היין (עי"ז שא' ידבר עם חבירו כו'), ולכן טוב יותר שכל אחד יברך לעצמו13.

היו כאלו שערערו על כך, באמרם, שכיון שב"כוס של ברכה" אין מברכים ברכה נוספת מלבד ברכת "בורא פרי הגפן", הרי אם אינו מוציא את הציבור ידי חובתם בברכה זו, במה היא השתתפותם בכלל? – בשלמא בקידוש, הרי נוסף על ברכת "בורא פרי הגפן" ישנה גם ברכת הקידוש, אבל ב"כוס של ברכה" דברכת המזון, שאין בה אלא ברכה זו – במה היא השתתפות הציבור, אם אינם יוצאים ידי חובתם בברכה זו?

אבל האמת אינה כן, כי השתתפות הציבור היא בעצם העובדה שהמברך הוציאם ידי חובת "כוס של ברכה". והיינו, שאף שלא הוציאם ידי חובתם בברכת הנהנין, מ"מ הוציאם ידי חובת ברכת הזימון על הכוס, שנחשב לכל אחד מהם שבירך ברכת הזימון על הכוס.

וגדולה מזו כתב באשל אברהם14 בנוגע ל"לחם משנה", שיכול הבוצע להוציא את המסובים ידי חובת לחם משנה, אף אם אינו מוציאם ידי חובתם בברכת המוציא. ולא מיבעיא מי שכבר נטל ידיו לסעודה, אלא אפילו קודם שנטל ידיו לסעודה, שאז אין עליו עדיין החיוב כלל, מ"מ, יכול לצאת ידי חובתו בלחם משנה, אף שאינו יוצא ידי חובתו בברכת המוציא.

ומכל-שכן בנוגע ל"כוס של ברכה", שבא לאחר האכילה, ולאחר שכבר נתחייב בברכת המזון, ובכל הענינים הנצרכים לברכת המזון – הרי ודאי שיכול לצאת ידי חובת "כוס של ברכה", אף שאינו יוצא ידי חובתו בברכת "בורא פרי הגפן".

ובנוגע לעניננו: אחד המסובים יוציא את כל הציבור ידי חובת קידוש, ואין זה שייך לברכת "בורא פרי הגפן", שבזה טוב יותר שכאו"א יברך לעצמו, כנ"ל.

[דובר גם אודות אמירת "רצה" ו"יעלה ויבוא"15].

*

ד. א' הענינים שהנהיגו במשך השנים האחרונות הוא, שבהתוועדות דשמחת-תורה מזכירים אודות נתינת מטבעות לצדקה בקופה הכללית במספר המכוון למספר ימי השנה, וכמבואר בהשיחות הקודמות16.

ולכן, הרי אף שבנוגע לפועל אין נפק"מ אם ידברו על כך היום או מחר, שהרי הפועל דנתינת הצדקה בלאה"כ אינו יכול להיות קודם יום ראשון בשבוע, אעפ"כ, מצד מעלת הזריזות,

– שזוהי כל מעלתו של אברהם אבינו, שהרי "העקידה עצמה אינה נחשבה כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת א"א ע"ה .. רק שא"א ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה", ו"זריזותי' דאברהם אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם"17, ומבטלת כל הגזירות כו' –

מדבר אני אודות ענין זה עתה, כדי שבמחשבה ודיבור עכ"פ יתחיל הענין כבר מעתה.

ה. נתינת הצדקה היא ענין שצריך להיות בכל יום ויום, כי נתינת הצדקה היא יסוד והתחלת עבודת היום (כדלקמן).

ובהקדמה:

בשעה שיהודי קם משנתו, הנה לכל לראש צריך להתפלל, שהרי ענין התפלה צ"ל קודם לימוד התורה, כמאמר הגמרא18 "על תפלתי שתהא .. סמוך למטתי", "שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל", ואח"כ צריך ללמוד שיעור בתורה, ורק לאח"ז יכול הוא לילך לעסקיו. אבל ההתחלה צריכה להיות בענין התפלה.

וביאור הטעם לכך שהתחלת היום צ"ל בתפלה דוקא, ולא בלימוד התורה:

כשם שאי-אפשר להתחיל את היום בענינים של עסק והדומה, כדי שלא יחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"19, ולכן בהכרח להתחיל את היום בענינים רוחניים – כן הוא גם ברוחניות גופא, שאין להתחיל את היום בלימוד התורה, כי:

אף שהתורה היא חכמתו ורצונו ית', מ"מ, מצד זה שהתורה ירדה למטה ונתלבשה בשכל אנושי, וסדר הלימוד הוא שצריך להבין בשכלו ולחדש בתורה, "לאפשא לה"20, שענין זה קשור עם מציאותו – עלול הוא לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" בלימוד התורה, ולשכוח אודות נותן התורה.

ולכן צריכה התחלת היום להיות בעבודת התפלה – כי בתפלה מרגיש האדם שאינו מציאות לעצמו כלל, שהרי כל צרכיו מבקש הוא מהקב"ה שיתן לו, ואילו הוא מצ"ע אין לו שום דבר כלל.

וביטול זה נותן לו כח גם בלימוד התורה שאחרי התפלה, וגם בהעסק שאחרי לימוד התורה, שגם הם יהיו בביטול, דהיינו שיידע שכל הצלחתו, הן בעסקיו והן בלימוד התורה, היא מהקב"ה, "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל"21.

ו. בתורה גופא – ישנו חילוק בין גליא דתורה לפנימיות התורה:

האמור לעיל שבלימוד התורה נרגשת מציאותו של הלומד – הוא בגליא דתורה, כי, גליא דתורה נתלבשה בשכל אנושי, וסדר לימודה הוא באופן ד"לאפשא לה", דהיינו שצריך לחדש בתורה; משא"כ פנימיות התורה – שהמדובר בה הוא אודות ענינים של אלקות22, ולימודה אינו באופן ד"לאפשא לה", אלא כל ענין הלימוד הוא רק להבין את "דברי הרב", ולא לחדש.

ואדרבה: כשאדם מחדש בפנימיות התורה – דהיינו שמוסיף בה סברא אישית מדילי' – אמר על כך פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הזוהר23, שזהו ענין ד"אשר יעשה פסל גו' ושם בסתר"24! ולכן, אסור להכניס סברות משלו בפנימיות התורה, כי אם ללמוד את "דברי הרב"25.

– כשהרבי דיבר אודות ענין זה (בהיותו בפּעטערבורג, הנקראת עתה בשם "לענינגראַד"), שאלתי אז את הרבי: בשלמא מאמר שאדם שמע בעצמו, יכול הוא לשאול אצל בעל המאמר לפירוש הענין; אבל מה יעשה בהמאמרים הישנים, שבעל המאמר כבר איננו בעלמא דין, ונמצא שגם אז צריכים לשאול את בעל המאמר? – ענה לי הרבי בקור רוח ("קאַלט בלוטיק"): נו, ומה בכך ("איז וואָס")?... –

וכיון שבלימוד פנימיות התורה לא מתערבת מציאותו, לכן אפשר ללמוד זאת גם קודם התפלה. ואדרבה: כיון שלימוד זה ענינו ביטול – הרי זה גם הכנה לתפלה גופא26.

ז. כל האמור לעיל הוא ביאור הטעם שהתחלת עבודת היום צריכה להיות בענין התפלה דוקא.

אמנם, כדי שהתפלה גופא תהי' כדבעי – הרי העצה לזה היא ע"י נתינת הצדקה קודם התפלה, כמאמר הגמרא27 "רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, אמר דכתיב28 אני בצדק אחזה פניך".

והטעם לזה – כיון שהקב"ה משלם "מדה כנגד מדה"29, ולכן, בשעה שנותן צדקה לעני ומחי' רוח שפלים30, אזי משלם לו הקב"ה ומחי' גם אותו, שתפלתו תהי' כדבעי, ובמילא גם לימוד התורה והעסק שלאח"ז הם כדבעי.

ונמצא, שיסוד כל היום הוא נתינת הצדקה26.

ח. וכיון שנתינת הצדקה נדרשת בכל יום ויום, כדי שהיום יהי' כדבעי – לכן הונהג שמשמח"ת ואילך יתנו סכום מטבעות לצדקה כפי מספר ימי השנה, מטבע ליום.

ונתינה זו היא לקופה הכללית, כי, כשנותנים בקופה הכללית, מועלת הנתינה גם על הימים שמר"ה עד שמח"ת, וכמדובר בשנים הקודמות16, שגבאי צדקה תורמים גם "על העתיד לגבות"31.

וע"פ הנזכר לעיל במעלת הזריזות – תהי' כבר עתה ההחלטה במחשבה וגם בדיבור עכ"פ, ומצד זה יומשכו כל הענינים הנצרכים על כל השנה.

* * *

ט. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה תורה צוה.

* * *

י. בכלל32, כל הענינים דראש השנה ויום הכפורים הם בבחינת עצרת וקליטה בשמיני-עצרת33, ובשמיני-עצרת הם בקו השמחה34.

ידוע, שבר"ה ישנו ענין הדורמיטא35. בערב ר"ה ובליל ר"ה היא עליית העולמות, ולאח"ז, ע"י תפלות ר"ה ותקיעת שופר36, ישנה ההכתרה וההמשכה, עד שגמר ההמשכה והקליטה הוא בשמע"צ.

כשם שהענין הוא בכללות, במשך ימי השנה, כן הוא גם בפרטיות במשך ימי השבוע37: בכל ערב שבת וליל שבת, "מעלי שבתא", ישנה עליית העולמות, שהוא ענין דורמיטא, ובשבת היא ההמשכה38.

וכן בבריאת אדם הראשון ביום הששי, הי' "ויפל .. תרדמה על האדם"39, ולאח"ז היתה הנסירה, ולאח"ז היחוד, וההמשכה בשבת קודש40.

כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע סיפר41, שאדמו"ר הזקן הי' נרדם ביום הששי לפנות ערב, כי למעלה אז הוא זמן שינה. ויש לומר שזהו ענין עליית העולמות בערב שבת42.

יא. כשם שישנו ענין הדורמיטא בימי השבוע וימי השנה, כך ישנו בכללות גם ב"שית אלפי שנין דקיימא עלמא"43, שבסוף "שית אלפי שנין", יום הששי לפנות ערב דכללות, ישנו העלי' וסילוק, שמזה נמשכים חבלי משיח44, עם כל הגזירות רחמנא לצלן, ולאח"ז היא ההמשכה בביאת המשיח45.

בנוגע לעניננו:

כיון שהיום נצטרפו כל ג' הענינים ביחד: יום הששי לפנות ערב, ההתחלה דשבת; שמיני-עצרת; ונמצאים כבר בסיום "שית אלפי שנין", קודם משיח – צריך להתחיל כבר הסדר דהמשכות, שמיד משמע"צ ושמח"ת נלך לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, שתהי' בקרוב ממש, לא "בעגלא דידי'", אלא "בעגלא דידן"46, למטה מעשרה טפחים, במהרה בימינו אמן.

*

יב. כפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנים האחרונות47, מנגנים בההתוועדות דשמח"ת ניגון הד' בבות לאדמו"ר הזקן.

אמנם, ישנה הנהגה נוספת שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנים האחרונות – שעורכים את ההתוועדות בזמן שבו הכל יכולים לבוא, במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט. ולכן, ימשיכו מחר את ההתוועדות, ויתחילו את המשך ההתוועדות מחר לפנות ערב, וימשיכו לתוך הלילה.

ומכיון שאין מקום ("עס האָט עפּעס ניט קיין אָרט") לנגן ניגון אדמו"ר הזקן ב' פעמים, יעשו זאת מחר.

יג. מן הראוי עתה להכריז אודות ב' ענינים48:

א) שיבואו מחר לאמירת תהלים, כמו בכל שבת מברכים. – ענין זה שייך לגבאי בית-הכנסת (כ"ק אדמו"ר שליט"א ציוה להגבאי ר' יוחנן גאָרדאָן להכריז על זה).

ב) ישנה תקנה נוספת מכ"ק מו"ח אדמו"ר – ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פרש"י. וכיון שיום זה הוא יום ששי בשבוע, צריכים ללמוד היום פרשת בראשית עד שביעי49.