מאז שמצאו את החטופים, אני לא מפסיקה לבכות

כדאי לתת הדעת על הצד האישי נפשי בתור אשת מיקצוע הייתי שואלת האם גם על דברים אחרים שקשים לך קשה לך להפסיק לחשוב.?אם לא אז אין מה לדאוג והנושא הספציפי הזה עורר לך חרדה ספציפית שאת צריכה לברר מה בדיוק גרם לך לחרדה ולפתור את מה החרדה הלא פתורה שהמיקרה עם החטופים עורר..אך אם כל דבר גורם ךף למחשבות בלתי פוסקות אז יתכן שאת חווה איזו אובססיה.מחשבות בלתי פוסקות.וכדאי ל]פתור את זה יעם איש מקצוע כי זה יכול להופיע בעוד תחומים בהמשך החיים ולהפריע לך לתפקד בנחת מתוך שקט נפשי ואיזון.בברכה ש.ק. השב

תגובה נכון נאמר. הנשמה חיה לנצח. עם ישראל חי וקיים. גם אחרי שהאדם מת, נשמתו עדיין חיה. ואמונה זו מהווה חלק מהתמודדות עם השכול והאבל.

אבל אם אינך מצליחה להתמודד עם המצב ואת ממשיכה לבכות, דעי כי לקחת את זה עמוק מדי. ובכדי לצאת מזה את צריכה יעוץ והדרכה. קשה יהיה לך לצאת מזה לבד. התייעצי עם הורייך, עם רופאת המשפחה, אולי טיפול פסיכולוגי ולדעתי טיפול קצר של מספר פגישות.

עלייך להתמודד עם המצב בכל דרך ולחזור לשגרת החיים כפי שהיית קודם לכן. לא מתפקידך לתקן את העולם, ואינך אשמה בכלום במצב. ולכן אין באמת סיבה לבכות.

כולנו בכינו במשך התקופה מאז שנחטפו הנערים ובפרט לאחר שנודע על מותם, אבל באיזה שהוא שלב רוב האנשים יצאו מזה למרות שבתוך תוכם יש עדיין פגיעה כלשהי. אבל צריך לחזור לחיים השגרתיים.

אז תתחילי בטיפול ויעוץ מתאים ותוך זמן קצר תוכלי לצאת מזה. השב

אין חיי נצח , אבל יש חיים על פני האדמה וצריך לכבד את זה מה זה התשובה הזאת, כאילו נשמעת מתרפסת, נכון שאף אחד לא הבטיח לנו חיי נצח - אבל אף אחד לא אמור לרצוח יהודים, ככה סתם כי בא לו, להם, לחיות הבזויות שביצעו את הרצח השפל. וחשוב וצריך להתגונן " הבא להרגך השכם להורגו..". השב