(בכ"ט בניסן תשע"ד נפטר לבית עולמו הפרופסור ראובן פוירשטיין. הוא הותיר אחריו מורשת מדהימה של עזרה לאנשים התמודדים עם בעיות נפשיות והתפתחויות. אנו מעלים כתבה שפורסמה בעיתון כפר חב"ד לפני מספר שנים. יהיו הדברים לעילוי נשמתו. המערכת)

סיפור מוזר הילך במסדרונות משרד-החוץ בירושלים: ראש-ממשלה מסוים באירופה - אדם שבלט בקהילה האירופית בהתנגדותו לישראל - שינה לפתע את יחסו, ונציגיו באו"ם ובמוסדות אירופיים שונים החלו להצביע פעם אחר פעם לטובת ענייניה של ישראל.

לכאורה, תעלומה מדינית השייכת לתחום השגרה, אבל מתברר שבנו של אותו ראש-ממשלה סבל מבעיה בריאותית מסוימת, ובצר לו נענה האב להמלצות שקיבל, ופנה לפרופסור הרב ראובן פוירשטיין, העומד בראש "המרכז הבין-לאומי לקידום כושר הלמידה" בירושלים.

הפרופסור נסע לאותה מדינה אירופית, פגש בבן, יצר איתו קשר, ובהמשך לכך הסכים ראש-הממשלה להפקיד את בנו בידי הפרופסור וצוות המרכז לטיפול ממושך. הטיפול הניב פירות מהירים והילד התקדם בכל תחומי החיים בצורה בולטת.

הטיפול הממושך חייב את הפרופסור לנסוע תכופות לאותה מדינה באירופה ולשוחח בענייני הבן עם האב והאם - ראש-הממשלה ורעייתו. תוך זמן קצר נוצרה ידידות חמה בין הפרופסור וראש-הממשלה, והשיחות ביניהם חרגו מעבר לעניין המקצועי בבן.

בדרך-הטבע עלו בשיחות גם נושאים כלכליים ומדיניים, והפרופסור ניצל את אמונו של ראש-הממשלה, חשף לפניו את הצד הישראלי של נושאים אלה והשפיע עליו לשנות עמדות לטובת ישראל. בין-השאר, הפרופסור-הרב הירבה לספר לראש-הממשלה על המורשת המופלאה של עם ישראל, שממנה הוא שואב את רוב תורתו, ואפילו את מקורות הגישה הנכונה לילדים המטופלים במרכז בירושלים.

סיפור זה אינו אלא עדות אחת מרבות לעשייה של הרב-הפרופסור פוירשטיין גם בתחומים רחוקים מתחום התמחותו. האיש כיהן בתפקיד פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטאות ניו-יורק ובר-אילן, אך רואה בעבודתו גם שליחות, ומרבה לגרום לקידוש שם שמים. הדבר בולט לא רק בטיפול עצמו או בשיחות עם קרובי משפחה של מטופלים הרחק מעין רואים, אלא גם ובעיקר בוועידות בין-לאומיות של פסיכולוגים שהרב-הפרופסור מרבה להשתתף בהן. כשהוא מוזמן אל דוכן-נאומים לשאת את דבריו, הוא עושה זאת בגאון היהודי ומשלב בהרצאתו המקצועית ציטוטים רבים ממקורות היהדות ומקדש שם שמים.

הפרופסור זכה להיות אצל הרבי מספר פעמים ורשם אחת-לאחת את שרשרת העצות שהרבי העניק לו בנושא הטיפול בנערים אלה, והוא-עצמו מעיד שעצותיו של הרבי עמדו ביסוד המישנה הפסיכולוגית שכתב והפיץ.

ניצני השיטה המהפכנית כבר בגיל צעיר

פעילותו הראשונה בתחום החינוך החלה בנעוריו. בקהילתו בבושטאט חייתה משפחה שבנה היחיד בן החמש לא הצליח ללמוד קרוא-וכתוב, והאב שהיה בשנותיו המאוחרות הסתובב ברוח נפולה בשל החשש שבנו-יחידו לא יוכל לומר קדיש לאחר פטירתו.

ראובן הצעיר שראה בצערו של האב, החליט לבוא לעזרתו וקבע שעת לימוד אחת עם הנער, ובליבו החלטה שלא להתייחס לדימוי שדבק בתלמידו אלא לנסות ללמדו אל"ף-בי"ת בסבלנות מרובה תוך אמונה בכוחותיו.

אותה גישה חינוכית הוכיחה את עצמה, והנער שעיירה שלמה ראתה בו מפגר, השכיל ללמוד לקרוא ולכתוב. הלקח, יש לומר, לא נשכח מראובן פוירשטיין מעולם: האמן בכוחו של הנער - והנער ימצא כוחות להתגבר על מצבו.

תחילת הפעילות

בתקופת השואה ראובן הצליח לשרוד, ולאחר מלחמת העצמאות עלה ארצה והתיישב בקיבוץ בצפון הארץ. תוך זמן קצר מצא עצמו מנסה לעזור לניצולי שואה כמוהו להשתחרר מפצעי הנפש שהותירה בהם המלחמה, ובשלב מסוים נסע לז'נווה והשתלם בפסיכולוגיה שיקומית.

פוירשטיין הצעיר המשיך לעסוק בטיפול בנוער, ובשנות החמישים נתמנה לתפקיד הפסיכולוג הראשי של "עליית הנוער". באותה עת "עליית הנוער" קלטה אלפי ילדים ממדינות המגרב, ופוירשטיין ראה את עיקר תפקידו בהכנת כלים לקליטתם.

"נוער זה היה ברובו שונה מבחינה תרבותית מהנוער שהכרנו בארץ, והמערכות החינוכיות הקיימות לא תמיד ידעו כיצד להתייחס להתנהגות המיוחדת של הנוער העולה, שנבעה בעיקר מהבדלי מנטליות. כדי להתגבר על כך, יצרתי מערך של נתונים שאפיינו את בני-הנוער הללו, ובהתאם לכך יצרתי תשתית ייחודית שכוונה רק לבני-הנוער הללו ואיפשרה להם הסתגלות לימודית וחינוכית בסביבתם החדשה בארץ".

האדם: יצור משתנה

הניסיון שהצטבר בפעילות זו ואחרות, הוביל את פרופ' פוירשטיין לגיבוש תפיסה הרואה באדם "יצור משתנה" - תכונה שאם מכירים בה, מתברר שהיא מאפשרת לפסיכולוג ולמחנך להתמודד עם כל קושי שמביאים עם עצמם בני-נעורים המהגרים מתרבות אחת לאחרת.

ההמשך הטבעי של יחידת המחקר והעבודה הכוללת ב"עליית הנוער", היה "המרכז הבין-לאומי לקידום כושר הלמידה", שהוקם ע"י פרופ' פוירשטיין בעתיד, במטרה להחיל את הניסיון שצבר גם על בני-נוער הסובלים מפיגור לימודי.

בחלוף השנים, המרכז התבסס והפעילות הלכה והסתעפה. כיום משרתים בו 130 פסיכולוגים ואנשי חינוך המסייעים לאלפי פונים בשנה. בית-מדרשו של המרכז הוציא עד כה שמונה ספרי חינוך והוראה, והרעיונות שפותחו במרכז באים לידי שימוש במפעלי היי-טק בארץ ובעולם ובין-השאר בתעשייה האווירית.

הרבי שולח מטופלים

הקשר של הרב פרופסור פוירשטיין עם הרבי החל לאחר שפרופ' פוירשטיין פגש בקליניקה שלו יותר ויותר אנשים ממדינות שונות בעולם, שבאו אליו עם הפנייה מהרבי בבקשה לפגוש את המטופל ולאבחן את בעייתו. במרבית הפניות היה מדובר בילדים שסבלו מכשל לימודי ונזקקו לעזרה.

"חב"ד והרבי לא היו זרים לי. הכרתי את חב"ד בעיר הולדתי בושטאט שברומניה, ולא אגזים אם אומר שכבר אז נשאנו את עינינו לליובאוויטש בכמיהה לדעת כל מה שמתרחש בה. כולנו ידענו שרב העיר לומד עם קבוצה מאיתנו שיעורים בספר התניא והמושג 'חב"ד' היה קשור אצלנו עם יהדות צרופה.

"ההפניה הראשונה מהרבי הגיעה אלי לפני יותר משלושים שנה. יום אחד הגיע למשרדי יהודי מסוים עם איגרת מהרבי, שבה הרבי ביקש ממני לחפש אישית ולמצוא בעיר-הקודש ירושלים משפחה אומנת לנער בעייתי מבלגיה.

"מצבו של הנער שהיה קשה והדאיג מאוד את ההורים הסביר את הדחיפות, ומובן שמילאתי את בקשת הרבי בחרדת-קודש. לאחר שהנער הוכנס למשפחה, הרבי החל להתעניין בקצב התפתחותו וביקש לדווח לו כל פרט ופרט בהתקדמותו - וכך אמנם עשיתי.

צפו בפרופסור פוירשטיין מספר על הקשר שלו עם הרבי

"הבקשה הבאה מהרבי התייחסה לנערה שבאה ממשפחה מתבוללת בארה"ב. הנערה סבלה מהידרדרות נפשית קשה. המשפחה לא הקלה את המצב אלא אדרבא - במקום לקרב את הנערה, דחתה אותה בצורה קשה והחמירה בכך את מצבה.

"המוסד שלנו קלט את הנערה ונתן לה את הטיפול המתאים, ולאחר שהתאוששה והמשבר חלף, הנערה החליטה שהיא רוצה להשתייך לחסידות חב"ד. באותה עת המרחק בינה ובין יהדות בכלל וחב"ד בפרט היה כמרחק שמים וארץ.

"ברם, ההשגחה הובילה אותה לקראון-הייטס על-אף כל אלה. הנערה היתה אינטליגנטית מאוד, ומרגע שרוח חב"ד דבקה בה, החלה באורח-פלא לעצב את אישיותה מחדש ולממש את עצמה בדרכה החדשה. בשלב מסוים בדרך זו נכנסה ליחידות אצל הרבי ופירטה לפניו את דרך-חייה הנוכחית, והרבי עודד אותה מאוד ובירכה בהצלחה מופלגה - והברכה אכן התקיימה.

צילום מסך מתוך ראיון וידאו של פרופסור פוירשטיין עם חברת JEM
צילום מסך מתוך ראיון וידאו של פרופסור פוירשטיין עם חברת JEM

"המשכתי להתעדכן במצבה שנים רבות לאחר שעברה לקראון-הייטס, וכאשר נודע לי שעברה אירוע קשה בחייה, חששתי מאוד שעמל שנים רבות יירד לטמיון והנערה (אז כבר אישה בוגרת) תחזור ותיפגע וליבה יישבר שנית - ומי יודע אם נוכל לשקמה פעם נוספת.

"הדבר היה בתחילת שנת תשמ"ג – 1983. עד אותה עת הספקתי כבר לטפל בנערים רבים שהרבי שלח אלי, וכשהגעתי לארה"ב לרגל אירוע מיוחד (שאספר עליו בהמשך) ביקרתי אצל הרבי.

"הכנסתי כנהוג פתק לרבי ובו הודעה שהגעתי לחצר, ובתגובה קרא לי מזכירו של הרבי הרב יהודה-לייב גרונר והודיע לי שבא אלי בשליחות הרבי כדי לשמוע על השיטה שלי בפסיכולוגיה קלינית, והוסיף שהרבי ביקש גם את הספרים שהוצאתי לאור בתחום זה".

נזכר הרב גרונר: "מאז ומתמיד הרבי הפנה אליו משפחות שאחד מבניהן סבל מבעיה נפשית, אך בהשגחה-פרטית קרה שבדיוק באותו זמן שפרופ' פוירשטיין הגיע ל-770, הרבי היה נתון בהתכתבות ממושכת עם רופא מומחה מדטרויט.

"באותה התכתבות דובר בשיטת חדשה של טיפול נפשי לנערים, והרבי ביקש ממני בין-השאר לברר אצל פרופ' פוירשטיין אם שמע על אותו רופא מדטרויט, ואם כן, לבקש מפוירשטיין חוות-דעת על עבודתו. נוסף לכך, הרבי ביקש לדעת מה המיוחד בגישתו של פוירשטיין, שהצליחה להביא מזור לנערים כה רבים.

"אותו רופא מדטרויט טען שהצליח לטפל בנער מסוים בצורה תרופתית ומכאן הסיק שבטיפול נפשי אין להסתפק בשיחות פסיכולוגיות, והרבי רצה לשמוע את חוות דעתו של פרופ' פוירשטיין על הגישה. ישבתי עמו שעה ארוכה, שמעתי את תשובותיו ואחר העברתי את דבריו לרבי".

פרופ' פוירשטיין: "כשנכנסתי ליחידות, היה זה לאחר שהרבי כבר הכיר את שיטתי, והרבי בירך אותי להצלחה מופלגה בדרך עבודתי המיוחדת. האמת היא שדבקתי בקולו של הרבי ובמראהו יותר מכפי שהקשבתי למילים... עם-זאת, הגילוי המרתק בקשר שנוצר באותה יחידות עם הרבי, נגע דווקא באותה נערה שגדלה והיתה לאישה ונמצאה באותה עת במשבר.

"כיוון שדאגתי לה, פירטתי לפני הרבי את חששותי ואמרתי שכל הנתונים שבידי מראים שהאישה לא תצליח לעבור את המצב בשלום, אך הרבי סירב בתוקף לקבל את התחזית. הרבי נשאר רגוע ושליו, וכשסיימתי לדבר אמר לי: 'אל תדאג, היא תצא מהמצב ללא פגע'.

"אין צורך לומר שהרבי צדק, והאישה יצאה מהמשבר. עשר שנים לאחר-מכן עברתי לפני הרבי בחלוקת דולרים, והרבי שאלני מה חדש אצל האישה הזאת ואיך היא מרגישה בימים אלה... הייתי המום, כי הרבי כאילו המשיך בטבעיות שיחה שהחלה עשר שנים לפני כן...

"ובכן, לאחר שסיפרתי לו את הידוע לי על אודותיה הרבי נתן לי שני דולרים ובירכני, וכשפניתי והתחלתי ללכת, הרבי חזר וקרא לי ושאל אותי היכן אהיה בפסח הקרוב. עניתי שבירושלים, ואז הרבי חייך חיוך רחב ונתן לי שטר דולר נוסף עבור האישה ובירכה בברכותיו".

מה מצבה של אותה אישה היום?

"כפי שסיפרתי, באותה יחידות שלה אצל הרבי, הרבי סלל לפניה את דרכה עד היום. לאחרונה התברר לי שגם עכשיו דמותו של הרבי עומדת לפניה לפני כל צעד, מחייבת ומרסנת אותה ואף מכוונת אותה באופן אישי".

צפו במפגש של הרבי עם הורה לילד אוטיסט

הפסיכולוגיה אינה מדע מדוייק

עמדתו הפסיכולוגית של הרב פרופסור פוירשטיין אינה רואה בפסיכולוגיה "מדע מדויק" שניתן למדוד באמצעותו תכונות נפשיות "כפי שמודדים אורך של שולחן", ולפיכך הוא גורס, לדוגמה, שלבחינות הפסיכומטריות ודומותיהן אין שום משמעות.

"האדם אינו 'יחידה בעלת נתונים קבועים בלתי-משתנים' שניתנים למדידה", אומר פוירשטיין, "אלא יחידה בת-שינוי לחיוב ולשלילה כאחת.

"התכונה המהותית הבלתי-משתנה היחידה באדם - ובפרט באדם היהודי - היא אותו גרעין חבוי המצוי בו, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש.

"תכונות אלה של האדם - היותו בר-שינוי והיותו נושא גרעין של אלוקות - מטילות על האדם חופש בחירה גדול ורב-אחריות: הן מחייבות אותו לעמוד בפרץ פן ישתנה לרעה, ובה-במידה לקוות שישתנה לטובה".

עיקרה של תורה פסיכולוגית זו הרואה בשינוי חלק בלתי-נפרד מהחיים עצמם, נושא תקווה לכל אדם בכלל, אך יש בו בשורה של ממש לגבי אלה שסובלים מקשיי למידה והסתגלות. במשפט אחד, שיטת פוירשטיין שוללת לחלוטין את הגישה שיש בחיי הנפש "ליקויים סופניים".

ההצלחה גורפת, וכיום מנסים פסיכולוגים לא-מעטים בעולם כולו ליישם את שיטת פוירשטיין גם בטיפול בילדים הסובלים מתסמונת-דאון וליקויים התפתחותיים ברמה דומה.

המשנה הרעיונית שלו נלמדת ב-40 מדינות ב-17 שפות, ועד כה נכתבו על אודותיה כ-1600 מחקרים ועבודות אקדמיות באוניברסיטאות שונות בכל רחבי העולם.

בדברים המודפסים על עטיפת הכרך האחרון של ספרו האחרון, מציג פוירשטיין את תפיסתו כולה במשפט אחד: "אל תקבלוני כמו שאני - תשנו אותי". בספר זה הוא מביא את סיפוריהם של אנשים רבים ששיקומם התאפשר בזכות התאוריה שלו - אחד מהם הוא דמות שהרבי היה מעורב בכל שלבי ריפויה ושיקומה.

הוא מסביר זאת כך:

"הרבי הפנה אלי דרך המזכיר הרב גרונר שורה שלמה של שאלות, שבמרכזן עמד רצונו של הרבי לדעת באיזו מידה אני רואה סיכוי לשינוי אצל נער מסוים שנתוניו נמסרו לי.

"כתבתי לרבי שמעטים ייתנו תקווה לשינוי אצל אותו נער, וכאן הרבי נתן לי הנחיה שסייעה לי מאוד לגבש את הכיוון שהלכתי בו בעתיד. הרבי כתב לי שעלי להתייחס למצב הנער באופטימיות, ובהמשך המכתב הורה לי לפגוש את כל האחראים למצבו החינוכי של הנער, ולתבוע מהם לתת לנער את היכולות הנכונות, שיאפשרו לו להגיע להיכן שהוא מסוגל ומגיע לו להגיע.

"המדע מנסה תמיד לאבחן כל מצב בצורה סיבתית ולהגדירו בצורה כמותית. אם אדם נולד עם מידה מסוימת של אינטליגנצייה, המדע גורס שזו לא תשתנה כל ימיו; קווי-האופי של האדם קבועים ויישארו כאלה כל חייו. מנגד, הרבי האמין בכוחות הנפש האצורים בכל אחד וביכולתנו להפעילם. לגביי, יכולת זו של הרבי לחדור לנפש ולהאמין בכוחה להשתנות, קשורה באותה יכולת של הרבי שלא לשכוח לעולם את הפרט, על-אף האלפים שכתבו לו ושעברו לפניו מדי שבוע".

האם נצדק אם נאמר שעיקרי הדרך שלך שאובים מתורת החסידות ומגישתה של חב"ד?

"על-אף שייכותי לאסכולה של הרב קוק ו'מרכז הרב', אני רואה עצמי חסיד נלהב של הרבי והמשנה החב"דית באמת עמדה לפניי כמודל לחיקוי.

"מהבחינה הפנימית, תורת חב"ד מביאה את יכולות האדם למיצוי עד-כדי יכולת לשנות עצמו ולשאוף להגיע לפסגות. היא גם נותנת מקום מרכזי לחשיבה - וראייה זו אכן מהווה מרכיב עיקרי בשיטה שלי".

במשך השנים עמד הרב פרופסור פוירשטיין בקשרים הדוקים עם הרבי, ושמורות עמו תשובות רבות מהרבי בקשר למקרים רבים שטופלו במרכז, אבל החובה לשמור על סודיות רפואית מוחלטת, מונעת ממנו להציג לפנינו את מעני-הקודש.

"קשה להבין כיצד הרבי ידע והבין דברים הקשורים במטופלים שלי אף-על-פי שמעולם לא פגש בהם ואפילו לא ראה אותם. אני הגעתי למסקנותי לגבי מטופל רק לאחר היכרות ממושכת עמו, אבל הרבי ידע תמיד לתפור לכל מטופל את ממדי הטיפול ההולמים ותמיד קבע זאת בנחרצות שלא השאירה מקום לשום ספק לגבי קביעתו. ראיתי זאת והופתעתי עד כדי פליאה כל פעם מחדש: שוב ושוב הרבי ידע לחדור לנבכי נפשו של אדם שאפילו במפגש פנים-אל-פנים היה קשה להגיע אליו..."

במהלך השיחה, נזכר פרופ' פוירשטיין בבחור שהיה במצב נפשי קשה עד שבשלב מסויים רופאיו הגיעו לשוקת שבורה ולא ידעו כיצד להמשיך בטיפולו. הם פנו לפרופסור הרב פוירשטיין, והלה שכבר הורגל להציג לפני הרבי מקרים כאלה, פרש לפני הרבי גם את מכלול הבעיות הקשורות באותו בחור.

תשובת הרבי היתה: דאגו לכך שאחד מבני המשפחה ששוהים בחו"ל, יבוא לארץ ויתגורר עם הבחור. בתחילה המשפחה לא התלהבה מהרעיון, אך לאחר ששמעו שההצעה באה מהרבי מליובאוויטש בכבודו-ובעצמו, הסכימו. קרוב משפחה הגיע ארצה והחל לגור עם הנער, וכאן החל תהליך החלמה שהוציא לבסוף את הנער מהסבך הנפשי שנמצא בו - ולמשפחה לא היו מילים להודות לרבי על הוראתו...

בשמורת האינדיאנים

במסגרת אחד מביקוריו אצל הרבי, הזמין הקונגרס האמריקני את פרופסור פוירשטיין לאבחן את סיבת המשברים התכופים ומספר ההתאבדויות הגבוה בקרב צעירי השבטים האינדיאניים החיים בשמורות בארה"ב, ולהציע לכך דרך טיפול.

"הגעתי לשמורת-טבע ליד קולורדו ונפגשתי עם המנהיגות שלהם בניסיון להבין את שורשי הבעיה ולמצוא דרך התמודדות עם המשברים ואובדני החיים. כאן עלי להקדים ולציין שחלק בלתי-נפרד מהשיטה שלי הוא לימוד המטופלים להתחבר למורשת אבותיהם, ללא קשר לדת או ללאום שהם משתייכים אליהם.

"ידוע שאותם אינדיאנים היו פעם אדוני הארץ והכיבוש האמריקני נישל אותם מאדמתם ואילץ אותם להתרכז בשמורות. לאחר שחקרתי את הבעיה, גיליתי שחוסר הקשר של צעירי האינדיאנים עם מורשתם יצר אצלם ניכור עז שלא איפשר להם להמשיך ולחיות לפי תרבותם. מאידך-גיסא, התרבות האמריקנית לא הציעה להם שום תחליף ראוי, וכך 'הלכו לאיבוד' בחלל שנוצר ואיבדו את טעם ומשמעות חייהם.

"החלטתי אפוא, בעצה אחת עם ראשי השבטים, לערוך בשמורה קורסים שמטרתם ללמד את צעירי האינדיאנים לחזור אל מורשתם על-אף הנישול האמריקני והחיים הכפויים בשמורות.

"לקורסים היתה הצלחה רבה והם המריצו את צעירי השבטים לשמור על תרבותם וללמוד בשפתם-הם מבלי לקבל את התרבות האמריקנית כדבר מובן-מאליו. 'רק כך', הבטחתי להם, 'תצליחו להתחבר לשורשיכם ומשמעות החיים וטעמם יחזרו אליכם'.

"מיד עם סיום הקורס נסעתי לניו-יורק כדי להספיק לעבור את השבת במחיצת הרבי ב-770. בתפילת שחרית כובדתי בגלילה לאחר קריאת התורה וזכיתי לעמוד ליד הרבי בעת אמירת ההפטרה.

"אחר הצהריים נכנס הרבי להתוועדות וזכיתי לשבת מאחוריו ולשמוע את דבריו מילה במילה.

"במרכזה של אותה התוועדות הרבי דיבר על הצורך בהנחלת שבע מצוות בני נוח לנכרים, והדגיש שחלק בלתי-נפרד משליחות זו הוא פשוט לסייע לתיקון האנושות ולבוא לעזרתה. באותם ימים - לאחר שביליתי שעות ארוכות במחיצת האינדיאנים והשקעתי מאמצים רבים לעזור להם – שאלו אותי לא פעם 'מה אתה עומד ומסייע לאנשים שאינם בני עמך' - ובאותה התוועדות הרבי הסיר את ספקותי. חשתי שדברי הרבי מכוונים אלי אישית, ובמיוחד כאשר בין השיחות הרבי פנה אלי ואמר לי לומר 'לחיים'.

"מאז לקחתי על עצמי לחזק את צד המורשת אצל כל המטופלים, ואם הדברים הללו נכונים כלפי אלה שאינם יהודים, קל-וחומר שהם נכונים לגבי יהודים. למדתי שדווקא במקרים שבהם נראה לכאורה בוודאות שתמו כל התקוות ולא ניתן לעשות דבר להצלת המטופל, צריכים להפעיל את הערוץ היהודי-פנימי שבכוחו לעשות פלאים - והתוצאות תמיד מצדיקות את המאמץ".

מוסיף בנו של פרופ' פוירשטיין, רבה של עין-צורים הרב רפי, המקדיש מזמנו לסייע לאביו בעבודתו: "האמונה שאפשר לתקן ולא לשקוע בחטא, זו עבודת ה' חסידית לכל דבר המביאה את האדם לשמחה גדולה.

"כל אדם הנו יציר-כפיו של הקב"ה שבא לעולם עם שליחות ברורה, ואמונה זו לא רק מביאה את האדם לשמחה גדולה של תקווה, אלא גם לאמונה וביטחון מלא שאף הוא - כמו כל האחרים - ניחן בכוחות ליישם את השליחות שעמה בא לעולם".