"מדי יום שישי, כשאני מדליקה נרות שבת אני ממש שומעת איך השבת נכנסת, מרגישה את השלווה והקדושה של השבת בכל נימי נפשי. אחרי הקידוש אני קמה, מביטה בנרות שעדיין דולקים ובדמעות של שמחה, מודה לבורא עולם שזיכה אותי להפוך לאישה יהודיה"

בשנת 1973 נבחרה אלן פיטרס למלכת היופי של דרום אפריקה. כיום, אילנה סקולניק היא חסידת חב"ד. לרגל חג השבועות שוחחתי איתה על דרכה המיוחדת ליהדות.

אילנה נולדה בשם אלן למשפחת פיטרס, משפחה פרוטסטנטית מקייפ טאון בדרום אפריקה. בת רביעית למשפחה בת שבעה ילדים ועוד אחת מאומצת. אילנה היתה הבת הראשונה אחר 3 בנים והוריה אהבו אותה מאד.

אמא שלה היתה תופרת שרוב לקוחותיה היו יהודים. גם אבא שלה עבד בחברת שטיחים שהיתה שייכת ליהודים, כך שמגיל צעיר הכירה אילנה יהודים רבים וגדלה בבית אוהד יהודים. מי היה מאמין שביום מן הימים תתגייר ותהפוך לחלק מהעם היהודי?

אילנה נולדה בתקופת האפרטהייד הגזענית, תקופה בה הונהגה הפרדה מוחלטת בין השחורים ללבנים בדרום אפריקה תוך מתן זכויות יתר ללבנים. משפחתה של אילנה היתה מעורבת, הסבים והסבתות מצד אימה הגיעו מסקוטלנד ומאינדונזיה ואבא שלה היה שחור, כך שהם לא היו שחורים ולא לבנים, ונחשבו לצבעונים. לצבעונים היו זכויות רבות יותר משחורים, אך גם הם היו נחותים לעומת הלבנים.

"נחשבנו לסוג ב'" אומרת אילנה "בתוך השכונה שלנו לא הרגשנו נחותים, חוקי האפרטהייד לא הונהגו ולא נאכפו והיו לנו חברים מכל הסוגים. כאשר יצאנו לעיר הגדולה חשנו היטב בגזענות. מקומות המגורים היו נפרדים לשחורים ולצבעונים. האוטובוסים של הלבנים היו מסומנים ואסור היה לנו לעלות עליהם. היינו צריכים להמתין עד שיגיע אוטובוס המיועד לשחורים, גם אם חלפו כמה וכמה אוטובוסים ריקים של לבנים על פנינו. רוב המסעדות היו מיועדות אך ורק ללבנים, הלבנים הורשו לסעוד בהם עם כלביהם ואנו לא יכולנו להיכנס. נחשבנו נחותים אפילו יותר מכלבים" אילנה לא יכולה לצאת לאף מקום בילוי בעיר, אפילו במקומות רשמיים כמו דואר ומשרדי ממשלה, היא ובני משפחתה עמדו בתור הנפרד, המיועד לשחורים ולצבעונים. התורים המיועדים ללבנים קיבלו עדיפות ושירות מהיר וטוב יותר. קשה להאמין שהטירוף הזה המשיך עד לפני פחות מ- 30 שנה.

"לימים" מספרת אילנה "כשהתגיירתי וקראתי סיפורים על השנאה שסבלו ממנה יהודים בשואה. לא יכולתי שלא להזדהות ולהיזכר בגזענות האיומה ממנה סבלתי בילדותי"

"עמך עמי ואלוקיך אלוקי"

כשאילנה משחזרת את ילדותה היא נזכרת שכבר בתור ילדה גדלה בבית מאד רוחני. אמא שלה הקפידה שהילדים יברכו לפני האוכל, שלאחר גזיזת הציפורניים הם ישרפו או יזרקו משום שיש בהן טומאה. מעולם לא אכלו חזיר בביתם והוא נחשב למאכל טמא. הבית היה בית של חסד ונתינה לאחרים, אמא שלה היתה מכינה כמויות גדולות של מזון ומחלקת לנזקקים.

אילנה מרצה בכינוס השלוחות העולמי
אילנה מרצה בכינוס השלוחות העולמי

כשהיתה אילנה בת שמונה, בחרה המורה שלהם, מכל סיפורי התנ"ך ללמד אותם דווקא את סיפורה של רות הגיורת וחמותה נעמי. התלמידות ואילנה ביניהם, התבקשו לשנן בעל פה, את שאמרה רות לנעמי: "עמך עמי ואלוקיך אלוקי, באשר תמותי אמות ושם אקבר... כי המוות יפריד ביני ובינך". (רות. פרק א' פסוקים ט"ז-י"ז)

אילנה מצטטת את הפסוקים בקלות, בעל פה ומספרת "התחברתי מאד לפסוקים הללו. הרגשתי שהם מדליקים לי משהו בנשמה. גם לאחר שהמורה בחנה אותנו, דקלמתי ושיננתי אותם כל הזמן. כאשר התגיירה אילנה, כחלק מהליך הגיור היא התבקשה לומר את המשפטים הללו וזכרה אותם בעל פה מגיל שמונה. בדיעבד היא רואה סימנים רבים לכך שמאז שנולדה, נבחרה נשמתה להיות שייכת לעם היהודי.

"יום אחד אבוא לבקר אותך בישראל"

"מאז שהייתי קטנה נחשבתי לילדה יפה. תמיד החמיאו לי על כך. אחי הגדול עסק בצילום עיתונות ומדי פעם היה מצלם אותי. אני נהניתי מתשומת הלב והתמונות יצאו מאד יפות. במשך הזמן הוא קיבל מחמאות על התמונות שלי וביחד עם אח אחר, הם שכנעו אותי להירשם לתחרות מלכת היופי" מספרת גברת שקולניק את מה שהביא לבחירתה למלכת היופי של דרום אפריקה.

"האפרטהייד הגיע גם לתחרות מלכת היופי. זה היה רק לפני 40 שנה וקשה להאמין שהיתה תחרות נפרדת ללבנות ותחרות נפרדת לשחורות ולצבעוניות. אני כמובן השתתפתי בתחרות השניה. בשנת 1973 בהיותי בת 17, זכיתי בתואר מלכת היופי של דרום אפריקה.

היה לנו שכן יהודי ולרגל זכייתי בתואר מלכת היופי הוא הביא לי מתנה מיוחדת. שרשרת עם מגן דוד. לא היה לי מושג מה המשמעות של התליון הזה אבל אהבתי את התכשיט הקטן וענדתי אותו על צווארי.

לאחר שזכיתי בתחרות, קיבלתי חוזי דוגמנות רבים ונסעתי יחד עם הזוכה הלבנה, לייצג את דרום אפריקה בתחרות מיס תבל. הגעתי ל15 המתמודדות הראשונות מבין 54, אך לא זכיתי. בזמן התחרות יצרתי קשר עם הנציגה מישראל. יש לי אפילו גזיר עיתון שהתפרסם באותה התקופה בדרום אפריקה ושם מצוטט שאני אומרת לנציגה הישראלית "יום אחד אבוא לבקר אותך בישראל".

לא חלמתי שבאמת אגיע יום אחד כדי להישאר ואהפוך ליהודיה וישראלית.

גזיר עיתון מאותם ימים
גזיר עיתון מאותם ימים

מעולם היופי הפיזי לעולם היופי הרוחני

"לאחר התחרות עבדתי כדיילת קרקע בחברת TWA ועסקתי גם בדוגמנות. ליוויתי קבוצות של תיירים ליוון ובתקופה מסוימת התגוררתי באתונה. יום אחד קיבלתי שיחה מוזרה מאד. התקשר אלי ידיד שלי ואמר שנמצא איתו תייר שהגיע מחו"ל. הוא קנה המון פרחים לאורחים שאמורים היו להגיע אליו והם ביטלו את הגעתם. הידיד שאל אם אני רוצה לקחת את הפרחים לדירתי. ההצעה נראתה לי מוזרה מאד והייתי עסוקה, אמרתי לו שנדבר אחר כך.

לאחר כמה דקות קיבלתי צלצול נוסף, הפעם היה זה האורח של הידיד, זה שרכש את הפרחים. הוא דיבר במבטא מוזר. היה ניתן להבחין בכריזמה שלו דרך הטלפון והוא הצליח לשכנע אותי שיגיע למחרת ולהביא לי את הפרחים.

יום למחרת, כאשר נכנס האורח לביתי, הבטנו זה בזו והוא אמר לי "את באת אלי מאלוקים, תכנסי לחיים שלי" הוא היה יהודי ישראלי, אני פרוטסטנטית דרום אפריקאית. אני הייתי בשנות ה-20 והוא בשנות ה50 לחייו. אין שום הסבר הגיוני אבל מהרגע שראינו זה את זה הרגשנו בעומק נשמתנו שנועדנו להיות ביחד. קראו לו נעמן שקולניק. כשהכרנו קצת, ראיתי שיש בתיק שלו כיפה. שאלתי אותו מה זה והוא הסביר שזה משהו שיהודים שמים על הראש כדי לזכור שיש מעליהם אלוקים. "אז למה זה בתיק'" שאלתי אותו "תשים על הראש". הוא הניח את הכיפה על הראש וכשהבטתי בו, משהו נדלק בנשמה שלי."

נעמן חזר לארץ ואילנה נשארה עוד קצת באתונה. כאשר חזרה לדרום אפריקה, התברר שנעמן לא ויתר עליה והתקשר לבקש מאמא שלה את ידה. הוא רצה להתחתן איתה ולא ביקש שתתגייר.

"התלבטתי מאד לגבי הקשר, התייעצתי עם אמא שלי והיא אמרה שההחלטה בידי. מכיוון שהייתי פרוטסטנטית, היה לי קשר מאד חזק לאלוקים. התפללתי אליו שיעזור לי להחליט החלטה נכונה. לאחר כמה זמן הגעתי למסקנה שאני רוצה להתחתן עם נעמן, אבל לא כפרוטסטנטית אלא כיהודיה, רק לאחר שאתגייר. החלטתי לעזוב את עולם היופי החיצוני, לוותר על הקריירה שלי בדוגמנות ולהשקיע בנשמה שלי, להתקרב ליופיה של היהדות. להבין סוף סוף את הסימנים שקיבלתי כל השנים. כשלב ראשון הפסקתי את כל מנהגי הפרוטסטנטים, מנהגים שקיבלתי מינקות ושמרתי עליהם באדיקות. זה לא היה קל, אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון"

יהודיה סוג א'

אילנה הגיע לארץ ומיד הלכה לפתוח תיק גיור ברבנות, אצל הרב הראשי של תל אביב, הרב פרנקל. היא לרגע לא דמיינה איזה תהליך מורכב ומפרך עומד לפניה. היה נדמה לה שברגע שהחליטה להיות יהודיה והפסיקה את מנהגיה הפרוטסטנטים, הכל ילך חלק והיא התאכזבה.

"ברבנות חקרו אותי, הם חשבו שאני רוצה להתגייר רק כדי להינשא לנעמן. אמרתי להם שנעמן ביקש להתחתן איתי מבלי שאתגייר ואני יכולה להתחתן איתו בנישואין אזרחיים. סיפרתי להם איך מגיל צעיר נמשכתי ליהדות. אמרתי שאני כבר חודשים נמנעת מלקיים את מנהגי הפרוטסטנטיים, על מנת להכניס לחיי את מצוות היהדות"

זה לא הספיק. הם רצו לבדוק עד כמה אני רצינית ושאלו אותי למה אני לא הולכת לרב רפורמי שיעשה לי גיור אינסטנט בתשלום. אמרתי להם "במשך שנים הייתי סוג ב' בדרום אפריקה, אני לא מוכנה להיות יהודיה סוג ב'. אני לא אוותר. אהיה יהודיה אמיתית על פי ההלכה".

במשך שנתיים עברה אילנה הליך ארוך של גיור. בשלבים מסוימים היה נדמה לה שהיחס הקשה של הרבנות נובע מכך שהיא צבעונית, היא לא ידעה שלהלכה יש סטנדרטים מאד גבוהים באשר לקבלת גרים. שהרב מחויב לדחות את המבקש להתגייר שוב ושוב על מנת לראות ולוודא שהרצון שלו להתגייר מגיע מעומק נשמתו ולא ממניעים אחרים. בסיומו של התהליך, כשהיא בת 28, אמרה אילנה את המילים ששיננה 20 שנה קודם, בהיותה ילדה קטנה בת 8 בבית ספר פרוטסטנטי בדרום אפריקה "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" והפכה ליהודיה כשרה.

ביקור אצל הרבי

בביקור אצל הרבי
בביקור אצל הרבי

אילנה ונעמן נישאו בחתונה יהודית כשרה. לאחר החתונה הם נסעו יחד לניו יורק והגיעו לביקור אצל הרבי מליובאוויטש. "כשהבטתי ברבי ראיתי אדם שמחובר כולו לאלוקים, הבחנתי באור שסביבו ונמלאתי בהתרגשות עצומה. הרבי שוחח איתי ועם בעלי וביקשנו ממנו ברכה לזכות בילדים והוא ברך אותנו".

עד שהגיעה לרבי קיימה אילנה יחד עם בעלה אורח חיים מסורתי. "הפגישה עם הרבי מילאה את ליבי בתוכן. עד היום אני יכולה לשחזר כל שניה מהפגישות המיוחדות הללו. בעקבות הקשר עם הרבי קיבלתי רצון להיות יהודיה בשלמות ולקיים את כל המצוות. בתחילה בעלי סרב בתוקף, אבל לאחר שקראתי מכתב של הרבי לנשי חב"ד ובו נאמר שהאווירה בבית תלויה בעקרת הבית, החלטתי שאני הולכת על זה. אמרתי לבעלי שהחל מי"א ניסן הקרוב (יום הולדתו של הרבי) שחל שבועיים לאחר מכן, אני אשמור את השבת במלואה וכך עשיתי".

לאחר החתונה, ניסתה אילנה להרות ולא הצליחה. הרופאים אמרו לה ולבעלה שכזוג שאין להם סיכוי ללדת ילדים. לאחר ביקורם הראשון אצל הרבי התבשרה אילנה שהיא בהריון. היה זה נס.גדול. התינוקת נולדה בחודש תשרי. תינוקת מתוקה ובריאה שמילאה את הבית באור. כאשר היתה התינוקת בת חודשיים, קמה אילנה בבוקר וראתה שהיא לא נושמת. היא מתה מוות עריסה. "נתתי לה נשיקה ואמרתי לה שאני משחררת אותה וניפגש בגן עדן. כאב לי מאד ועד היום אני מתגעגעת אליה אבל ידעתי שזוהי נשמה מיוחדת שהיה לה תפקיד לחודשיים בלבד".

עם הילדה
עם הילדה

אילנה ונעמן נסעו שוב לרבי, ביקור שנתן להם כח להתמודד עם האובדן הגדול.

"אמרתי לעצמי ולבעלי שאם אלוקים הכאיב לנו כל כך, זה סימן שאנחנו צריכים ללמוד משהו ולהשתנות. התחזקתי מאד יחד עם בעלי עד שהגעתי לשלב שבו יכולתי לקרוא לעצמי בגאווה- חבדניקית".

בחזרה לדרום אפריקה

אילנה ובעלה חיו יחד 27 שנים מלאי אהבה וחברות. בדיוק מספר השנים המפריד ביניהם. הם גרו בתל אביב והיו נוסעים יחד לבקר את משפחתה בדרום אפריקה. בני משפחתה קיבלו באהבה רבה את העובדה שהתגיירה. הם חשו מגיל קטן שאילנה שונה ושמחו שבחרה בדרך טובה והיא מאושרת. הם אהבו מאד את נעמן והוא החזיר להם אהבה וכבוד.

במשך השנים מסרה אילנה הרצאות בכל רחבי העולם, נשים יהודיות רבות קיבלו השראה מסיפורה של אישה שעשתה דרך כל כך ארוכה ליהדות. אישה שויתרה על עולם חיצוני של יופי וכבוד לטובת השקעה ביופי הפנימי ובנשמתה.

לפני 4 שנים נפטר נעמן, לאחר מחלה ארוכה, כשהוא בן 82. "לפני שהוא נפטר, שאלתי אותו מה אעשה אחרי שהוא יעזוב. הוא אמר לי לחזור לדרום אפריקה ולהשלים שם את השליחות שלי. זה בדיוק מה שעשיתי.

מרצה בפני קבוצת נשים
מרצה בפני קבוצת נשים

"לאחר 30 שנה בהם חייתי מחוץ לדרום אפריקה חזרתי אליה ולבית ילדותי. משפחתי הקצתה לי בית ענק עם מטבח וכניסה נפרדת, ממש צמוד לבית ילדותי. אין מילים לתאר את התחושה המיוחדת בלחזור כיהודיה לבית שבו גדלתי. להכשיר את המטבח, לעשות פסח, בדיוק במקום בו חייתי לפני שנים כפרוטסטנטית".

מדרום אפריקה ממשיכה אילנה לנסוע למקומות שונים בעולם ולחזק נשים יהודיות להתקרב לקיום תורה ומצוות.

"אני הכי אוהבת להרצות בפני תלמידות חב"ד. אני קוראת להן 'הילדות של הרבי' ומרגישה שכאשר אני מחזקת ומעוררת אותן, אני מחזירה לרבי מעט על מה שנתן לי בפגישות הבלתי נשכחות איתו".

חזרתה של אילנה לשכונת ילדותה משפיעה על כל התושבים ועושה קידוש ה' גדול. הם עוקבים אחרי הנהגתה בהשתאות. מביטים בה מטיילת בחוץ יחד עם אימה הסובלת מאלצהיימר. מאכילה, מטפלת, מדברת אליה. מנסה להחזיר לה על מה שנתנה לה כילדה. הולכת לאורו של הרבי שתמיד הורה לגרים להמשיך לשמור על קשר עם בני משפחתם.

מדי יום שישי, אני נעמדת להדליק נרות, בבית ילדותי כשאימי לצידי. אני מרגישה שזכיתי להצטרף לעם הנבחר. אני אוהבת את השבת ומרגישה אותה בכל נימי נפשי. מודה לבורא עולם שזיכה אותי להפוך לאישה יהודיה ולרבי שהדליק את הניצוץ של נשמתי ועזר לי למצוא את ייעודי בעולם.

צפו באילנה מספרת את סיפור חייה בכינוס השלוחות העולמי (אנגלית)