כאשר תפילת שחרית בשבת הייתה מסתיימת בבית-מדרשו של הרבי, אלפי הנוכחים לא היו פונים לבתיהם לסעוד את סעודת השבת. הם היו ממהרים לתפוס מקומות טובים באולם הגדול ל'התוועדות' שתתחיל בעוד שעה קלה.

'התוועדות' עם הרבי היא שילוב של דברי תורה וחסידות, הגות ומחשבה, עם הפסקות לשירה ולאמירת 'לחיים' עם הרבי. החסידים ציפו להתוועדות בכיליון-עיניים כי היא סיפקה להם חוויה רוחנית אדירה ומרתקת.

הרבי היה נכנס ותופס את מקומו במרכז השולחן. הוא מקדש על היין והקהל פותח בשירה. ואז, באחת, משתררת באולם דממה מוחלטת והרבי מתחיל לדבר. הוא מדבר בנועם, בשטף, בלי שום סממנים רטוריים. אך הקהל מרותק לדבריו, שתמיד מעניינים, מחדשים ומחממים את הלבבות.

בדרך כלל כשמגיע יום מיוחד, כגון: חגי ומועדי ישראל. או ימים מיוחדים בחסידות חב"ד – יש 'התוועדות' עם הרבי.

בשנת ה'תשל"ה (1975) חל ט' בכסלו ביום שבת. יום זה הוא יום ההולדת ויום ההילולא של האדמו"ר האמצעי, הרבי השני בשושלת חב"ד.

היה זה טבעי וברור לכל החסידים שבשבת זו בוודאי תתקיים התוועדות. אך כגודל הציפיה כך הייתה התדהמה שדווקא בשבת כזו לא התקיימה התוועדות !

ומדוע באמת היא לא התקיימה ?

*

מספר הרב נחמן יוסף טברסקי:

באחד ממוסדות החינוך בשכונה למד נער בעל מראה חיצוני חריג, ובכיתתו היו כמה נערים שהתגרו בו בשל כך.

אמו כתבה לרבי את כל המתרחש עם בנה, והרבי ביקש ממזכירו הרב חודוקוב לטפל באופן אישי במאורע ולדאוג לתחושתו הטובה של הנער.

בט' כסלו תשל"ה (1975) התקיימה חגיגת בר המצווה של הנער באחד מבתי הכנסת בשכונתו של הרבי. בסיום התפילה ישבו המתפללים לחגוג ולשמוח עם אותו נער חריג, אך הם רצו לעשות זאת במהירות כדי להספיק ולהשתתף בהתוועדות עם הרבי.

רגעים ספורים לפני שהם סיימו את החגיגה הגיע אחד החסידים והודיע שהיום לא תיערך התוועדות עם הרבי! כך המשיכו המסובים לחגוג עם הנער בנחת עוד כמה שעות והדבר גרם לו עונג רב.

לאחר מכן הסביר הרבי למזכירו מדוע הוא לא התוועד באותה שבת:

כדי שהנער לא יתאכזב מכך שחגגו לו את בר המצווה במהירות.

הרבי וויתר על התוועדות עם החסידים ביום מיוחד זה כדי לשמח את לבו של נער חריג אחד.