ילדות

נולדתי לפני 29 שנים, כבת שמינית למשפחה בת אחד עשר ילדים. ההורים שלי שניהם אקדמאים יוצאי רוסיה, אבא שלי פרופסור ואמא ז"ל היתה פסנתרנית. הבית שלנו היה צפוף ותמיד מלא בילדים רבים ובעולים מרוסיה שנעזרו בהורי וגרו אצלנו לפעמים במשך חודשים. בית שהושתת על שמחה ואמונה. מגיל קטן ההורים שלי החדירו בי אהבת ה', אבא שלי היה מלמד אותנו לעשות מצווה בשמחה ונתן לנו דוגמא אישית לכך. אמא שלי דיברה על אלוקים בצורה מוחשית ובאהבה אמיתית. כשקמתי בבוקר, הייתי רואה אותה עומדת ליד חלון פתוח ומתפללת ברכות השחר, היא הסתכלה על הנוף, על נפלאות הבורא והתפללה מכל הלב. במוצאי שבת, בראש חודש או כשאחד הילדים חגג יום הולדת אמא היתה מנגנת וכולנו היינו רוקדים ושרים. האמונה והשמחה נכנסו לי עמוק לתוך הנפש ועזרו לי בהמשך...

אמא שלי היתה פסנתרנית מחוננת, היא ניגנה ברוסיה בקונצרטים גדולים וממנה ירשתי את האהבה למוסיקה. בשנים הראשונות לאחר העליה היא העבירה שיעורים פרטיים בפסנתר, אך כאשר החלה העלייה הגדולה מרוסיה בשנות ה-90 והגיעו עשרות אלפי אקדמאים שנאלצו לעבוד בעבודות נחותות אמא זכרונה לברכה לא יכלה לשאת את זה ופתחה משרד לתעסוקת עולים אקדמאיים וסייעה להם למצוא עבודה שמתאימה להשכלתם.

מגיל 6 למדתי לנגן בפסנתר, לא התחברתי כל כך לתווים ואהבתי לנגן בעיקר לפי שמיעה, המורה היתה מנגנת ואני הייתי חוזרת אחריה. הלימודים נפסקו כשהייתי בת 10 וחצי. אמא שלי חלתה ונפטרה בפתאומיות וכבר לא היה מי שידאג לחינוך המוסיקלי. בשנים הראשונות ולאורך גיל ההתבגרות נכנסתי לעצבות עמוקה, כעסתי על ה' שלקח לי את אמא, כעסתי על אמא שנפטרה. בכל פעם שהיה לי קשה ניגשתי לפסנתר של אמא ז"ל וניגנתי, הרגשתי שזה מחבר אותי אליה. בתחילה ניגנתי את היצירות שזכרתי משיעורי הפסנתר, אחר כך, בערך בגיל 13 התחלתי להלחין מנגינות לפסוקים מספר התהילים ובהמשך למילים שכתבתי בעצמי. הפסנתר היה מעין יומן אישי וסודי שאפשר לי להתבטא.

השינוי

כנערה התמודדתי עם חוסר בטחון, תחושת פגימות ופחדים. הייתי בטוחה שיש לי בעיה, חשתי שאני לא מספיק טובה, שמשהו אצלי לא בסדר והייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שמרגישה כך. התחלתי לקרוא את כל ספרי המודעות שמצאתי "אתה יכול לרפא את חייך", "מי הזיז את הגבינה שלי" "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ועוד ועוד... בספרים הללו תמיד היתה הבטחה שאם רק אקרא אותם ישתנו לי החיים לטובה. מכל ספר לקחתי איזה רעיון או משפט אבל הם לא הביאו לשינוי מהותי בתחושה שלי עם עצמי.

אחרי שנים של חיפושים, ביום אחד בהיר, פתחתי את ספר התניא והחלטתי לקרוא בו. ספר התניא מאז ומעולם היה בביתי בכמה וכמה עותקים כמו בכל בית חב"די. הייתי כמו אותו יהודי שהלך לחפש את האוצר מתחת לגשר בפראג ולבסוף חזר הביתה ומצא את האוצר בחצר ביתו. עד אז קראתי את כל ספרי המודעות אבל לא ניסיתי לחפש את התשובה בספרי החסידות שהיו לי בבית.

כשפתחתי את ספר התניא נפלו עיני על מאמר חז"ל שמצטט אדמו"ר הזקן בפרק מ"א:

"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". אני זוכרת שנדהמתי, המילים הללו היו רחוקות שנות אור ממה שהרגשתי. הרגשתי חסרת ערך והנה כתוב שאני צריכה לחשוב שהעולם כולו נברא בשבילי. עוד לא הבנתי את זה לעומק אבל המילים כל כך ריגשו אותי שמיד הלכתי לפסנתר והלחנתי אותם. השיר הזה שהלחנתי לפני עשר שנים הוא שיר הנושא של האלבום שלי.

אחרי שנים בהם המשכתי ללמוד ולהתעמק בספר התניא זכיתי להבין שהערך העצמי שלי מבוסס על הנשמה האלוקית שקיימת בתוכי. הוא ערך נצחי ואינסופי שאף פעם לא משתנה. הבנתי שכל התחושות הלא טובות לגבי עצמי מגיעות מהיצר הרע, המנסה להפריע לי למלא את שליחותי בעולם והאתגר שלי הוא להבין את מקור התחושות הללו ולהתגבר עליהם.

האלבום

השירים שלי מדברים על החיפוש הזה, על ההתמודדות עם הרגשות הכואבים ממקום של אמונה. הוצאתי את הדיסק מתוך רצון להפיץ את המסר בקרב נשים מכל המגזרים באמצעות הכח המופלא של המוסיקה.

במשך שנים השירים היו ב"מגירה", הם עברו בין חברות ובני משפחה, קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים, ניסיתי לתת או למכור אותם לזמרים חרדיים, אבל זה לא עבד. לא חלמתי שיגיע הזמן ואני אשיר אותם בהופעות ואוציא אלבום...

כיום יש לי מופע לנשים שנקרא "בשבילך נברא העולם" ובו אני מספרת כיצד למדתי להעריך את עצמי ולהתמודד עם הקשיים בחיים בעזרת הכלים שמביא אדמו"ר הזקן בספר התניא. במופע אני שרה את שירי בליווי גיטרה. בסיום כל הופעה ניגשו אלי נשים ושאלו אותי איפה אפשר להשיג את השירים. אחרי כמה וכמה פעמים הבנתי את המסר והחלטתי להוציא אותם באלבום. חשבתי לעשות משהו מינימלי בהקלטה ביתית, אבל אלוקים רצה אחרת...

פגשתי את נדב ביטון, מעבד מוסיקלי נפלא שעיבד אלבומים של עמיר בניון, שלומי שבת ועוד. הוא שמע את אחד השירים והבין מה המטרה שלי ומיד החליט להיות חלק מהפרויקט. האלבום אקוסטי בליווי כלים חיים. נדב ביטון על הפסנתר והאקורדיון, נעמן טל על הגיטרות, גולן קולש בכלי ההקשה.

תמיד הבטחתי לה' שאם הוא ישמח אותי אני אשמח ואחזק אחרים. אני מאמינה שבשירים שלי יש, מעבר להנאה המוסיקלית כח רוחני שעוזר להתגבר, להתחזק, לשמוח.

האלבום שלי לא מיועד רק לנשים דתיות, אלא לכל אישה באשר היא.

נשים – ונשים בלבד – אני מזמינה אתכם להאזין לשני שירים מתוך הדיסק באתר שלי וגם להזמין את האלבום. אני מקווה ומאמינה שהן יעניקו לכן השראה אמיתית לחיים.

אסיים במילות השיר שחותם את הדיסק: "אינסופי"

היום אני יפה, מחר קצת אחרת

לרגע מצליחה ואחר כך נכשלת.

עולה ויורדת, קמה, נופלת.

קיבלתי מחמאה ואחר כך נעלבת

היום אני בטוחה, מחר קצת מתערערת

עולה ויורדת, קמה, נופלת

אני נעה בין קצוות, בין גבהים לתהומות

מבטחון, לפחד

משמחה לעצבות, מערך לנחיתות

ולפעמים שוכחת

שיש בתוכי נשמה אלוקית,

אתה נפחת בי

ולא משנה מה קורה מסביב

הערך שלי אינסופי.