האם אתם חווים קושי או אתגר בחייכם? איך אתם מתמודדים איתו? כיצד הוא משפיע על הזוגיות שלכם?

חודש אייר וימי ספירת העומר מזוהים עם תלמידי רבי עקיבא שמתו בימים אלו. בשורות הבאות אני רוצה להתמקד בסיפור חייו של רבי עקיבא ורחל אשתו. הם חוו חיים לא פשוטים, אבל בתוך הסיפור שלהם אנו יכולים למצוא 5 רעיונות מאלפים שיכולים להעשיר את חיינו ולעזור לנו להתמודד עם כל אתגר ומכשול.

נפתח בסיפורם של רבי עקיבא ורחל.

בת העשיר בוחרת ברועה הצאן

כשהגמרא מתארת את ראשית דרכו של רבי עקיבא היא מספרת (נדרים נ) שהוא היה רועה צאן פשוט שלא ידע קרוא וכתוב. כאשר שאביה של רחל, כלבא שבוע – עשיר מפורסם – שמע שבתו בחרה בו כבעל, הוא גירש אותה מהבית ונשבע שהיא לא תהנה מרכושו.

רחל, שחיה חיי עושר ולא ידעה מחסור, עזבה את ביתה והתחתנה עם רבי עקיבא בו היא ראתה אדם "צנוע ומעולה", אדם בעל מידות טובות (כלשון הגמרא שם).

בשל העוני המחפיר ובאין להם כרים וכסתות, הם ישנו על גבי התבן, וכתוצאה מכך, מספרת הגמרא: "הוא היה מלקט תבן מהשיער", ובמשמעות הדברים חלוקים מפרשי התלמוד. לדברי רש"י רבי עקיבא היה מלקט תבן משערות ראשו שלו; לדברי רבנו ניסים הוא היה מלקט תבן משערות ראשה של רעייתו; ולדברי מפרש אחר, המהרש"א, רחל הייתה זו שליקטה תבן משער ראשו.

במצבם העגום הזה, אמר לה רבי עקיבא: אילו יכולתי, הייתי קונה לך "ירושלים של זהב".

אליהו הנביא שראה בצערם, ירד מן השמיים בדמות אדם עני ועמד ליד הדלת וקרא: "הבו לי מעט תבן, אשתי ילדה ואין לי במה לכסות אותה". בכך הוא רצה להראות להם שיש אנשים עניים יותר מהם, שגם מוצר זול כמו תבן אין להם.

רבי עקיבא הופך להיות רב מפורסם

למרות שלא ידע קרוא וכתוב, רבי עקיבא החליט ללמוד תורה בעידודה המסור של אשתו. בגיל ארבעים הוא עזב את הבית והצטרף לילדים קטנים שישבו ולמדו את אותיות האל"ף בי"ת. בנחישות ובהתלהבות הוא החל להתקדם במעלות הידע, עד שהפך לרב מפורסם ולו 24,000 תלמידים. וכל אותה העת, רחל חיכתה לו בנאמנות בביתה כשהיא סובלת מעוני מרוד.

כשהוא שב הביתה עם אלפי תלמידיו, יצאה רחל לקראתו כשהיא לבושה בבגדיה הקרועים. שכנותיה הציעו לה לשאול בגדים יפים יותר, אך היא התבטאה ואמרה "יודע צדיק נפש בהמתו!"

ואכן, רבי עקיבא זיהה אותה ואמר לתלמידיו: "שלי ושלכם – שלה הוא", כל התורה שלמדתי ושלימדתי היה זה בזכותה.

סיפור חיים לא פשוט, אך עם המון מסרים.

1. לדעת להסתכל על מה שחשוב באמת

הוא היה רועה צאן, היא הייתה עניה מרודה לבושה בבגדים קרועים. אבל גם היא וגם הוא ידעו להסתכל על הדברים החשובים באמת.

רחל לא ראתה בו את צורתו החיצונית שהוא רועה צאן שאינו יודע צורת אות, אלא את העובדה "שהוא צנוע ומעולה", שיש בו תכונות ומדות טובות.

גם הוא, בדומה לה, לא ראה את בגדיה הקרועים כשהיא יצאה לקראתו, אלא את המהות הנמצאת בתוכם. היא השתמשה בפסוק "יודע צדיק נפש בהמתו", בכך היא ביטאה שרבי עקיבא, ה"צדיק", יודע את ה"נפש", את הפנים, המהות האמתית הנמצאת מאחורי הכיסוי החיצוני. המעטה החיצוני לא מוסיף ולא גורע – הוא רואה את מה שנמצא בפנים, את המהות האמיתית.

ובשביל המהות האמיתית הזו, שניהם היו מוכנים להקריב הרבה בחייהם.

היא יצאה מביתה העשיר, עברה לגור בתוך תבן – כדי לחיות איתו. גם הוא, בגיל 40 התיישב ללמוד עם ילדי כיתה אלף, כדי למלא את רצון רעייתו.

2. מה המשבר עושה לזוגיות שלכם?

רבי עקיבא ורחל נמצאים במצב של מצוקה. הם מגורשים בביזיון מבית חם ועשיר, ובעיצומו של חורף הם מתגוררים בעוני בין ערמות התבן. מלבד הקושי הכלכלי, רחל חווה השפלה נפשית. בשל היחס העוין והמזלזל בחתנה, היא נזרקת יחד איתו מבית אבא.

כאשר בני הזוג חווים משבר הם יכולים חלילה להתרסק, אבל הם גם יכולים לראות בו אתגר ולהיבנות ממנו. כאשר הם פועלים נכון, הזוגיות שלהם יכולה להתעצם דווקא כתוצאה מהמשבר, מתוך ההתמודדות המשותפת והנשיאה יחד בעול.

באם לא תהיה ביניהם זוגיות טובה בעת משבר, הקושי יישאר במלוא עוצמתו, הזוגיות ביניהם תתערער, הקושי יגבר יותר, והזוגיות תתערער עוד יותר. הם ייכנסו לסחרחורת שרק תחריף.

אך כאשר יש ביניהם זוגיות בריאה וטובה הם מחזקים זה את זו, ויחדיו הם יתמודדו עם המשבר בקלות יותר.

בתוך הקושי שהם חוו, בתוך העוני המחפיר, רבי עקיבא מלקט את התבן משערה של רחל, או כפי הדעה האחרת, היא לקטה את התבן משערותיו. בתוך הקושי והשפל, הם מחזקים את הזוגיות שלהם. הם לא נשברים אלא מחזקים זה את זו, מתחזקים זה מזו.

ותוך כדי שהם מלקטים תבן מן השיער, כשהם במצב נואש כל-כך, רבי עקיבא מבטיח לה "ירושלים של זהב". הוא מבטא את הקשר החזק ביניהם, את התקווה לימים משותפים יפים יותר. ה'ביחד' שלנו יימשך כל הזמן, עד לזמנים טובים.

כאשר יש להם אחד את השני, כאשר שניהם נושאים יחד בעול – העוני פחות קשה, הקושי פחות מאיים.

3. מיהו עשיר אמיתי? מי שיודע לתת

במסכת שבת (דף כ"ה) חז"ל דנים "איזהו עשיר". מה נקרא עשיר, במובן האמיתי של המושג.

אדם שיש לו רכוש רב, יש לו נכסים בכל העולם עדיין יכול להיות לא עשיר. חשבון הבנק שלו אמנם עשיר, אבל לא "הוא". אדם עשיר, זה אדם שמהותו היא עשירות, אדם שהוא עשיר. חז"ל דנים "איזהו עשיר", מי הוא אדם שאפשר להגדיר אותו כמי שהוא עשיר.

דעות שונות הגמרא מביאה שם, ודעתו של רבי עקיבא היא, כמה לא מפתיעה: "איזהו עשיר? כל שיש לו אשה נאה במעשיה".

מי שיש לו אשה נאה במעשיה, כמו רחל, הוא זכאי להגדרה "עשיר". ייתכן והוא ישן על תבן, אבל הוא עשיר.

ייתכן ו"עשירות" זו של רבי עקיבא, בשל העובדה שיש לו "אשה נאה במעשיה" באה לידי ביטוי בהמשך סיפור הגמרא אודות אליהו הנביא.

אם אתה מוכן לתרום משלך לזולת, לחלוק את המעט שיש לך עם האחר אתה "עשיר".

אמנם אין לו רכוש, אבל הוא "עשיר". אליהו הנביא דופק על הדלת ומבקש תבן, ויש להם מה לתת לו, הם "תורמים" ומעניקים לשני. אין לרבי עקיבא לא כסף ולא בית, אבל יש לו אשה, ויחד איתה הוא חולק תבן עם האחר. הוא פתח "גמ"ח תבן".

4. קושי יכול לרסק אבל גם לחבר

נבחין כאן בדבר מעניין. גם הקושי והעוני של בני הזוג קשור ל"תבן", הם ישנים על תבן. גם דרך ההתמודדות וההתחזקות המשותפת שלהם היא ב"תבן", הם מלקטים תבן זה משערותיו של זה. וגם התרומה לזולת, ה"עשירות" שלהם עוסקת ב"תבן", העני ביקש מהם תבן.

כל אחד בחייו עובר תקופות של קושי. אנחנו יכולים לאפשר לקושי לשבור אותנו, ש"הקש ישבור את גב הגמל", אבל כאשר אנו מתמודדים יחד, בצורה בריאה ונכונה, כאשר אנו חיים בתוך "תבן" אבל למרות מצב זה אנו מחזקים את הזוגיות, ואף מחזקים אותו באמצעות ובגלל ה"תבן" -

ההתמודדות והחיזוק המשותפים, מעניקים לנו כלים לצלוח אותו, קל יותר לשאת אותו יחד, ולא רק זה, אנו יכולים אף להיות "עשירים", לסייע לאחר מאותו אתגר שאנו חווים ומתמודדים. אנו יכולים להעניק לאחר "תבן".

בתחום אתו אנו מתמודדים יחד בצורה בריאה, אנו יכולים לעזור ולהעשיר לאחרים. לחלוק איתם מהניסיון שלנו, להדריך אותם כיצד להתגבר.

הקושי שאנו חווים, יכול להעצים אותנו, כדי שעם ההתמודדות הזו – נסייע לאחרים, נעזור לאלו שהקושי הזה כבד עליהם.

5. אם אתם באמת רוצים לעזור לאנשים, תנו להם לתת

אפשר גם ללמוד משהו מאליהו הנביא.

כשאליהו הנביא רצה לסייע לזוג העני הוא יכל לבוא ולהניח להם סל מצרכים ליד הדלת, או לתת להם מעטפה עם מזומנים.

אבל הוא בחר לא לתת להם, אלא לקחת מהם. הוא בא וביקש מהם תבן.

בלקיחה הזו הוא העניק להם הרבה יותר מאילו הוא היה מעניק להם.

אדם, מטבעו, אינו אוהב להיות מקבל, נזקק לשני. אדם, כאדם, רוצה להיות בצד התורם, השווה, המשמעותי. יש לי אמירה, אני פועל, אני משפיע על הסביבה.

לבני הזוג אין כלום מלבד תבן, אך ברגע שהם העניקו מהתבן הזה לאדם אחר, הדבר העניק להם תחושה נפלאה של יכולת, של תרומה.

אליהו הנביא מלמד אותנו: לתת לשני הרגשה שהוא בעל מעמד, בעל השפעה, זו מתנה גדולה מאוד, הרבה יותר מאשר לתת לו תרומה.

הלוואי ונזכה ללמוד וליישם את הלקחים האלה בחיינו.