ב-24 באוגוסט 1960 קבוצה של מנהלי הלל, ארגון יהודי הפועל באוניברסיטאות בארצות הברית, נפגשו עם הרבי. בפגישה הם העלו שאלות מהותיות שנגעו בחייהם ובדרך בה עליהם לחיות כיהודים. להלן כמה נקודות מתוך השיחה, כפי שהעלו כמה מהמשתתפים על הכתב ובעיבוד חופשי. המערכת

שאלה: התפקיד החשוב שקיבלתי (כמנהל 'הלל') מטיל עלי יראה, ואני משותק בשל צורך ורצון להישען על מישהו אחר. בובר אומר שאין הבחנה בין קודש לחול. האם משנת החסידות תומכת ברעיון זה? אם נניח שלא קיימת הבחנה כלשהי, הרי הדבר עלול להובילנו לאוטונומיזם מעין זה שיוצג על ידי פרנק – שאתה חוטא ועדיין נותר קדוש.

הרבי: האקסיומה הראשונית של היהדות היא שההוויה המושלמת יוצרת הכל בכוונה – שום דבר לא קורה במקרה. כתוצאה מכך, אף אדם לא מקבל משימה הקשה מדי עבורו. ידיעה ברורה זו יכולה לחזק את האדם, כיוון שבכוחו להתמודד עם משימותיו ולהשלים אותן. לכל בעיה קיים פיתרון. לפיכך, אין צורך להיכנס ליאוש או לתסכול.

בהתבסס על הנחה זו שביקום קיים סדר ולכל אדם משימה המתאימה לכוחותיו, עלול אדם לשאול: מדוע אני חש יראה מול האחריות המוטלת עליי?

התשובה היא שתחושת היראה מאפשרת לאדם להשתמש בכל כוחות השכל והרגש שלו. היא מעוררת את רגשותיו העמוקים ביותר על מנת שיגיע אל הפתרון. לעומת זאת, אילו הוא היה מנותק רגשית מן הבעיה, הוא היה מסתפק בכל פתרון – לאו דווקא הפתרון הנכון.

שאלה: אבל מה על האדם לעשות אם הוא נמצא בסביבה שאינה מעודדת את התחושות הנכונות?

הרבי: הסביבה של כל יהודי היא בורא העולם. אם אתה מבחין שיש אלמנטים שיש להם השפעה שלילית עליך, דע שגם זה חלק מהמארג האלוקי. כפי שידוע לך, המסקנות הפיזיות, הרפואיות והמדעיות הן שעל ידי (חסרה מילה בתמלול המקורי – אולי במקור נאמר 'לחץ' או 'התנגדות') תוכל לעורר כוחות חדשים בגופך, ואלו יסייעו לך להתמודד עם אתגר שאולי קודם לכן לא יכולת להתמודד עמו.

שאלה: האם תקרא לכך ייסורים של אהבה?

הרבי: כן, ניתן לקרוא לזה כך. זה יכול להיות משהו בנשמתך שייתן אמצעים להיאבק במשהו או לתקן דבר-מה שלא תוכל לתקן באמצעות חשיבה פסיבית.

שאלה: כיצד ניתן להביא את עקרון האמונה לידי פעולה ומעשה? למרות שהשכל שלי יודע שהבורא הוא ישות מושלמת, לא תמיד מגיעה הידיעה הזאת אל לבי ורגשותיי.

הרבי: כל אדם משתדל ככל יכולתו לחיות על-פי שכלו והבנתו. נסה להשליט את הבנותיך ומחשבותיך על חיי היום-יום.

אלוקים הוא מושלם – וכתוצאה לוגית מכך, היקום אותו הוא ברא מושלם אף הוא. אם כן הכול צריך לחיות בהרמוניה: הבעיה והפתרון.

הרעיון כי על המוח לשלוט על הלב הוא דבר פשוט, וגם אם זה לא תמיד מצליח זו ההתנהגות הנורמלית עבור בני האדם. אין לכך קשר לדת.

שאלה: אני עצמי לא מרגיש כמו איש עסקים שחושב רק על חשבון הבנק שלו. אני מרגיש שאני מגשים את מטרתו ורצונו של אלוקים – וזהו רגש מפחיד.

הרבי: בוודאי כשאתה חושב על כך אתה גם חש התרוממות רוח וסיפוק – הרמוניה פנימית. כך תתקדם לשלב הבא.

כאשר אתה עולה בגרם מדרגות ועובר ממדרגה אחת לשנייה, ישנו רגע בו כף רגלך נמצאת באוויר, בלי כל בסיס מוצק מתחתיה. אולם רגע זה הינו הכרחי כדי לעלות לרמה גבוהה יותר, כדי להתעלות. יש אנשים שמסוגלים לישון 120 שנה על מדרגה אחת. זה מסביר את רגש הפחד שלך בו תוכל להשתמש כדי להתעלות.

שאלה: אבל האם האדם לא יכול לטעות ולחשוב שהוא התעלה רק באמצעות כשרונותיו ומאמציו?

הרבי: זהו אחד הדברים הטובים הטמונים בפחד הזה: היראה מונעת מן האדם לחוש כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה."

חלק משלמות היקום היא שנותנים לך בחירה חופשית – אתה יכול לבחור בעצמך כיצד לפעול, ולכן אנשים רבים משתמשים בתחושת הפחד הזו למטרות הרסניות. כאשר אתה משתמש ביראה למטרה הנכונה, זה מרומם את ערך ההגעה על המטרה. הרי לו הייתה רק דרך אחת להגיע אליה לא היה בה כל ערך.

נאמר כי "צדיקים מועטין" – דרך נכונה יש רק אחת, ודרכים שגויות יש הרבה.

שאלה: אתה משתמש במילה 'יראה' במובן של יראת כבוד. האם יש גם מקום לפחד מאלוקים, כמו פחד מכאב פיזי?

הרבי: כן. ישנם זמנים בהם מחשבות נעלות על הרקיע השביעי או על גן עדן לא ישפיעו עליך, אבל מחשבות על גיהנום ירתיעו אותך מביצוע עבירות.

שאלה: מהי תפיסתך ביחס לגיהנום?

הרבי: הגיהנום אינו זהה עבור נער בן 13 ועבור איש בן 100. לכל אדם בעולמו ובסביבתו קיימים גן עדן וגיהנום משלו, שכן גם הוא עומד בפני בחירה בין טוב ורע. עם זאת, אי-אפשר לחתוך לחם עם דיון מתמטי; יש להשתמש בסכין חומרי.

שאלה: ושכר ועונש?

הרבי: בדיוק כפי שאנו זקוקים לסכין פיזי כדי לחתוך לחם, כך בסביבה מאותגרת מבחינה רוחנית אי-אפשר להסיח את יצר הרע על ידי דיון פילוסופי. קל יותר להסיח את יצר הרע בעזרת סיפור. הסיפור אולי לא נעלה יותר, אבל האדם זקוק לדבר-מה שיעזור לו במצבו הנוכחי.

אי-אפשר להשפיע על ילד בן עשר עם סיפור שמתאים לאדם בן שבעים. לכל אדם יש מצבי רוח שונים. הוא ישן כמו בן חמש, אוכל כמו בן שבע-עשרה וכן הלאה. אם תרצה לסייע לו להפסיק לאכול אוכל לא כשר, דיון מופשט על הדת לא יקלקל את תיאבונו, אבל אם תספר לו שהחיה הזאת אכלה עשב ושבעשב היה דשן, ותשתמש בכל האמצעים כדי שהוא לא יאכל הסטייק הלא כשר – לא בעזרת דת – הדברים הללו יקלקלו לו את התיאבון. הוא הדבר באשר לגניבה, להרג וכן הלאה.

כך גם אנו יכולים להבין את נושא השכר והעונש שבתורה, שנראים כלא קשורים לשכר נשמתי אלא פיזי בלבד: שהאדם יאריך ימים, שהיבול יהיה טוב וכולי. התורה מיועדת לכולם, אפילו לאנשים ברמה הנמוכה ביותר, ואפילו הצדיק הגדול ביותר היה פעם בן 13 והשכר והעונש ברמה זו יסייעו לו שלא לסטות מדרך הישר.

כשהוא יתבגר, הוא יוכל לפתח גישה נעלית יותר.

התורה היא התוכנית לבריאה. כיוון שהבריאה מורכבת מרמות רבות, התוכנית כוללת רמות רבות. לכל פרק בתורה יש משמעויות רבות. כל אדם חייב לדעת את המשמעות הפשוטה ביותר. ברמה גבוהה יותר, עליך להבין גם את המשמעות הפנימית, לא רק את הפשט.

לדוגמה:

לפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" יש משמעות פשוטה. משמעות גבוהה יותר של הפסוק היא שאלוקים נטע בנו רגשות ארציים ורגשות שמימיים: הוא ברא שני חלקים לנשמה. החלק הגבוה והשמימי יותר, והחלק הארצי של הנשמה – עולם השכל. וגם הסבר זה כלול בפסוק.

כך גם לגבי שכר ועונש. פשוטו של הפסוק היא כי האדם יאריך ימים, וכבר נאמר כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו."

אבל הפירוש העמוק יותר הוא שכל רגע של חייך יהיה ארוך. אתה יכול להפוך כל רגע בחיים לרגע חשוב ששווה לחיות אותו, על ידי כך שתשתמש בו למשהו עמוק, פילוסופי ואינטליגנטי. זהו חלק מן השכר – כאשר תתנהג באופן נאות, אלוקים יעניק לך הבנה עמוקה יותר ביחס לתורה ולבריאה כולה.

פירוש זה יתאים לא רק לאדם ששם את הגוף כעיקר בחייו, אלא גם לאדם מרומם ומעמיק יותר.

שאלה: מדוע גן עדן לא מוזכר במפורש בתורה?

הרבי: כאשר נאמר "למען יאריכון [ימיך]1", זה כולל את גן העדן. הגוף יכול להיות מושפע מכדור רובה או מכלי נשק חומריים. אולם זה לא יהיה הגיוני לומר שהנשמה יכולה אף היא להיפגע מכך. אם קיימת ברכה לנשמה בנוסח "למען יאריכון", מוכרח לומר שקיים גן עדן.

בתשובה לשאלתך הראשונה אודות הרוע והאם הכול קדוש, הרי אחת האמונות הבסיסיות של הדת היהודית ושל כל הדתות הוא מושג הבחירה החופשית. שתי דרכים, שני דברים שיש לבחור ביניהם. אם בחירה אחת טובה, האחרת מוכרחה להיקרא רעה – אחת נכונה והאחרת שגויה. אם יש למישהו הזדמנות לתת צדקה, נתונה לו האפשרות להשאיר את הכסף בכיסו. זה לא יהיה הדבר הנכון ולכן זה נקרא רוע.

ברמה עמוקה יותר הכוח לעשות רע נמצא בידיך וזה מה שגורם לך להתעלות. זהו דפוס שאי-אפשר בלעדיו: אם אין בחירה שגויה, לא ניתן להתעלות. אם תבחן את שני הדברים מנקודה כללית, הרי שתי הבחירות תהפוכנה לחלק מאותו דפוס טוב. הרוע – כאשר אתה בוחר שלא לעשותו – מביאך לידי התעלות.

זו היתה הטעות של פרנק. חלק אחד של העולם מתעלה על ידי הכחשת הרוע, ובכך ממלא הרוע את תכליתו.

אחרי שהאדם השלים את שליחותו, שני החלקים (הטוב והרע) הופכים לקדושים. זו משמעות הפסוק "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". כשיבוא המשיח לא יהיה צורך בבחירה חופשית. גם הטוב וגם הרע ישמחו שהם הגשימו את שליחותם, והרוע שמח כיון שהוא נדחה על ידי בני האדם.

שאלה: איך אתה מסביר שאלוקים עושה שלום ובורא רע?2

הרבי: אלוקים ברא מסיכה ומשימתך היא להסיר את המסיכה ולראות מה נמצא מאחוריה. אם תקבל את המסיכה כפי שהיא אינך ממלא את משימתך. הרוע הוא מסיכה ונברא כדי שיוסר בעזרת עמידה בניסיון – זהו חלק משלמות היקום.

שאלה: מדוע יש להשמיד את עמלק?

הרבי: העמלקים עשו רע מתוך בחירתם שלהם. הם הביאו אל היקום דבר-מה (רוע)
שלא שייך אליו. את החלק הזה מוכרחים להשמיד. זהו כוחה המיוחד של בחירה חופשית שניתנת לבני אדם – ולא לבעלי-חיים.

שאלה: מה לגבי רוצח? מדוע נגזר עליו דין מוות?

הרבי: הרוצח נכנע לאינסטינקט שלו לגרום רע למישהו אחר – הוא לא הסיר את המסיכה של היקום. אם תפעל לפי המסיכה שבתוכך, תקבל את המסיכה של היקום – תענוגות זמניים – שאחר כך תיווכח שאינם ממשיים...

הרבי: יש לכם שאלות נוספות?

הרב מ: האם כשניפגש בשנה הבאה נוכל לשאול שאלות נוספות?

הרבי: אם השאלות יכולות להמתין שנה שלימה, בטח זו תהא שנה שלווה...

השנה היא שנת ה-200 לפטירתו של הבעל שם טוב. ואם נבחן את הצלחתו נראה שהיא הייתה נס ממש. הוא בא ממשפחה ענייה, ללא אמצעים מיוחדים להפיץ את רעיונותיו. גם לא היתה לו תמיכה – הוא היה יתום שנרדף בחוגים רבים, לא רק בחוגים הלא דתיים אלא גם בחוגים הדתיים.

עם זאת, אם תבחנו את 200 השנים האחרונות תראו שהוא "כבש" את העם היהודי גם מבלי לנדוד ברחבי העולם.

גרעינים מתורתו תוכלו למצוא בתורה, במשנה ובתלמוד. הוא דיבר על שמחה – זהו פסוק "עבדו את השם בשמחה", וביאוריו על הפסוק מבוססים על המשנה. לא לזלזל לעניים זו מצווה בתורה.

הניצוץ האלוקי וההתלהבות שלו היו כל כך חזקים, שהם השפיעו אפילו על בני אדם שהיו רחוקים מן הדת. הם השפיעו אפילו על אלו שנאבקו בשיטתו – שכן אינך יכול להיאבק בדבר-מה שאינו קיים. העובדה שהם נלחמו בשיטתו מוכיחה שהיא שינתה אפילו את חייהם שלהם.

כיום ניתן לראות כי כל חוגי עם ישראל מקבלים את משנתו של הבעש"ט – הליטאים, הגליצאים וכו'. חלקם מקבלים אותה במאה אחוזים – במחשבה ובמעשה – וחלקם במחשבה בלבד, אך כולם מקבלים אותה באופן חיובי.

אם מישהו מחפש ניסים – זהו נס!

"לא המדרש העיקר, אלא המעשה". המשפטים האחרונים שלי אמורים להביא לידי מעשה – לקבלת משנתו של הבעש"ט בחיי היומיום שלכם. הזכירו לעצמכם שהוא לא היה קיים רק לפני 200 שנה, אלא הוא קיים גם כיום – וזאת באמצעות מודעות לרעיונותיו.

למשל, אם אתם קוראים עיתון, הפיקו מכך את המסקנות הנכונות שישפיעו עליכם לעשות משהו טוב יותר ממה שעשיתם אתמול. כשאתם מברכים לפני האכילה וחושבים על הברכה, אתם מחברים את הלחם או הבשר לאלוקות ותתעלו לרמה גבוהה יותר.

"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" – לא רק גידול בכמות, אלא בנקודת ספיגה מסוימת תגיעו לשינוי באיכות. אירועים קטנים שמצטברים מסוגלים לשנות את חייכם. וזה נכון גם לגבי אנשים רגילים.

כזה היה הבעל שם טוב ואלו היו רעיונותיו. לא זו בלבד שאתה קדוש בעת לימוד התורה והתפילה, אלא שאם אתה חושב שלימוד התורה והתפילה הם חלק מעבודת הבורא אתה יכול להיות קדוש כל רגע בחיים. עם הזמן, אתה הופך לאדם אחר. רעיון זה ניתן להסברה לכל אדם, בכל שלב בחייו.

הרבי סיים בברכה:

הקדוש ברוך הוא עצמו מקיים את מצוותיו, וכפי שלגבינו נאמר "לא המדרש העיקר אלא המעשה", כך גם לגביו. אל לו לתת ברכות לאותם יהודים הראויים לכך – זהו רק מדרש – אלא למעשה, יהי רצון שהוא ייתן לעם ישראל ולאנושות כולה ברכות בגשמיות וברוחניות.

על הכול להיעשות בשמחה.

כתיבה וחתימה טובה.