כמה פעמים ניסה הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל. הוא אמר כי אם הוא ייפגש עם בעל האור החיים, רבי חיים אבן עטר, יחדיו הם יוכלו להביא את המשיח. אך מבוקשו של הבעש"ט מעולם לא התגשם והוא לא הגיע לארץ הקודש.

באחד מנסיונות כושלים אלו הגיע הבעש"ט לעיר רחוקה זמן קצר לפני חג הפסח. גביר אחד שפגש בו ביקש להצטרף אליו לליל הסדר, אך אדל, בתו של רבי ישראל, הסבירה לו כי אין להם מאום – לא מצות, יין או מזון לליל הסדר.

"אל דאגה" השיב אותו יהודי, "הבאתי עמי את כל צרכי הסדר ואשמח לערוך אותו עמכם."

כששב הבעש"ט מבית הכנסת וראה את השולחן הערוך, הוא שמח מאוד. יחד הם ערכו את הסדר, ובסופו הוא שאל את האורח איזו ברכה הוא יוכל להעניק לו.

"אני עשיר גדול וממון לא חסר לי" השיב הלה, "אך אני ואשתי לא זכינו להתברך בפרי בטן. על פניך אני רואה שאתה אדם קדוש, ואשמח אם תעניק לי ברכה לילדים."

"אני נשבע כי עוד בשנה זו תזכו לחבוק ילד!" אמר רבי ישראל.

באותה שעה נשמע רעש גדול בשמיים, שכן על אותו הזוג נגזר כי לעולם לא יהיה להם ילדים. אך כתוב "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים" כך שאת הברכה שיצאה מפי הבעש"ט אין להשיב.

"ברכתך תתקיים" נאמר לו מן השמיים, "אך בגלל שגרמת לשנות סדרי עולם, נגזר עליך שאין לך חלק לעולם הבא".

כששמע הבעש"ט את הגזירה, אורו פניו. "אשרי חלקי!" הוא אמר. "עד עתה הייתי אולי חושש שאני מקיים את מצוות הקדוש ברוך הוא כדי שאקבל שכר בעולם הבא. כעת, שנגזר עליי שלא אזכה לגן עדן, אוכל לקיים את המצוות לשם שמיים – וללא כל מניע צדדי!"