פעם ישב הבעל שם טוב עם תלמידיו ופרץ בצחוק גדול.

"רבי, מדוע צחקת?" שאלו התלמידים.

"נזכרתי בסיפור" אמר הרבי, "סיפור הממחיש לנו עד כמה איננו מבינים את דרכי הבורא המנהיג את העולם.

מלך אחד ציווה לבנות עבורו ארמון מפואר. מאות פועלים שקדו במרץ במשך כמה שנים על בנייתו של הארמון המיוחד. אט-אט הוקם הבניין והועמדו השערים והדלתות; אך מכיוון שהבניה הייתה בעיצומה עדיין לא הותקנו מנעולים בפתח הארמון.

באחד הלילות קבוצת שודדים מקומיים רדפה אחר אדם שהחזיק בסכום כסף גדול. האדם נמלט כל עוד נפשו בו, וברגע האחרון קפץ אל תוך הארמון והתחבא. השודדים לא העלו בדעתם כי מישהו יעיז להיכנס לביתו של המלך, וכך ניצלו חייו.

למחרת אירע אסון. ללא כל התראה מוקדמת, הארמון התמוטט. התברר כי המהנדסים שמונו לעמוד בראש הפרוייקט היו אנשים מושחתים שגנבו כסף רב לכיסם ובנו מבנה רעוע ולא בטיחותי.

"המלך חשב כי הוא בונה ארמון לעצמו" אמר רבי ישראל, "בעוד הוא בנה ארמון כדי להציל את חייו של האדם המסכן. כך אנשים רצים, טורחים ועומלים, ורק בורא העולם מסובב הסיבות יודע מהי התועלת בכך."

(על-פי אוצר הסיפורים)