רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, שלח פעם לאחד מחסידיו העתקים של חומר בנושאי יהדות שיצא לאור. החסיד השיב לרבי כי הוא לקח העתק אחד לעצמו, ואילו את השאר הוא מחזיר מכיוון שאין בסביבתו אנשים המתעניינים בזה.
בתגובה כתב לו הרבי את הסיפור הבא:
היו היה חסיד שנולד בעיירה פולוצק. עיירה זו הייתה עיר ואם בישראל עם ישיבות, בתי ספר, בתי כנסיות וקהילה יהודית מפותחת. לפרנסתו הוא עסק בצורפות ובתיקון שעונים, ובשלב מסויים הוא היגר לעיר ולדימיר.
כאשר הוא הגיע לבקר את רבו, הרבי המהר"ש – האדמו"ר הרביעי של תנועת חב"ד – שאל אותו הרבי האם הוא מלמד ומרצה שיעורי תורה ברבים.
"לעצמי אני לומד שעה בכל יום" הסביר החסיד, "וגם עליי להכין את קריאת התורה שכן אני היחיד בכל העיר היודע לקרוא בתורה.
"אבל אינני מלמד תורה ברבים. אנשי העיר הם יוצאי צבא רוסיה, בורים ועמי הארצות שלא יודעים להתפלל ובקושי לומר את ברכת התורה הם יודעים."
"אם כך" המשיך הרבי ושאל, "מדוע עזבת את הקהילה היהודית המפוארת בפולוצק והיגרת לולדימיר?"
נאנח החסיד. "אכן, ליבי דואב בכל פעם שאני נזכר במקום בו התגוררתי. שתי ישיבות יש בפולוצק, 'חדרים' (בתי-ספר יהודיים) רבים, בתי כנסיות השוקקים חיים מעלות השחר ועד חצות הלילה...
"אבל פרנסה לא הצלחתי למצוא בפולוצק, וחיפשתי מקום בו אוכל להתפרנס בכבוד. ואפילו ביקשתי את ברכתו של הרבי! הרבי העניק לו את ברכתו, ותודה לא-ל שהברכה התקיימה וכיום יש לי פרנסה בשפע."
השיב לו רבי שמואל:
"יש לך טעות! לא לשם פרנסה גשמית הביא אותך השם יתברך לולדימיר.
"מי שמאמין בה' ובתורתו וכי הוא משגיח על כל נברא בהשגחה פרטית, חייב ויכול להבין כי לשם פרנסה גשמית בלבד לא היה השם יתברך מנתק יהודי עם משפחתו מעיירה יהודית, ומעביר אותו למדבר שממה בין עמי הארצות ובורים.
"וטעותך זו נגרמת מטעות נוספת. אתה חושב כי עבודתך היא עבודת הצורפות ותיקון השעונים. טעות גדולה בידך! עבודתו של יהודי היא תורה ועבודה. בורא העולם העביר אותך מפולוצק לולדימיר בינות ליהודים הפשוטים כדי שתפעל בקרבם בנושאי יהדות...
"יהודי החושב כי בורא העולם מעביר אדם ממקום למקום לצרכי פרנסה בלבד, הוא מקטני אמונה. הרי בכל מקום יכול השם יתברך לתת לחם לכל בשר, ומה ההבדל בין פולוצק ולולדימיר?
"אכן, הענקתי לך ברכה כי תצליח. הברכה היא סיוע למה שתעשה, אך כאשר לא עושים מאום, הברכה לא תעזור..."
(מעובד מאגרות קודש – אדמו"ר הריי"צ, חלק ז' עמוד כ).
כתוב תגובה