באחת השנים, בעיצומה של תפילת יום הכיפורים1, פשט האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי את טליתו ויצא מבית הכנסת.

החסידים התפלאו: להיכן הולך הרבי בעצם היום הקדוש?

רבי שניאור זלמן צעד עד לקצה העיר שם נכנס לאחד הבתים. היה זה ביתה של אישה שילדה זמן קצר קודם לכן והיא הייתה זקוקה לעזרה. אך כל בני המשפחה הלכו לבית הכנסת כדי להשתתף בתפילות והיא נותרה לבדה.

הרבי קצץ עצים וסייע לה בכל מה שהיא הצטרכה. רק לאחר שהוא וידא כי הכול כשורה, הוא שב לבית הכנסת להתפלל.