בניו ונכדיו של רבי שניאור זלמן מליאדי, הרבי הראשון של חסידות חב"ד, ידעו היטב את דעתו של האב והסב: אין לבזבז סכומי כסף גדולים על ביגוד. אם היו רוכשים בגדים יקרים הם היו משתדלים שלא ללבוש אותם בפניו.
כאשר נכדו רבי מנחם מענדל רכש חגורה יקרה שמחירה היה חמישה עשר רובלים, הוא הסיר את החגורה לפני שביקר את סביו.
אך פעם אחת קרא לו סביו במפתיע ורבי מנחם מענדל שכח להסיר את החגורה. כשראה אותו הסבא הוא מיד הבחין בכך.
"חגורה יקרה אתה לובש, מה מחירה?" שאל. רבי מנחם מענדל לא שיקר. "שילמתי עליה חמישה עשר רובלים." – "האם אתה עשיר גדול שיכול לאפשר לעצמך חגורה יקרה שכזו?" הביע הסב את אי שביעות רצונו.
"וכמה כסף קיבלת בתור נדוניה1?"
- "אלפיים רובל."
- "מה בדעתך לעשות עם סכום גדול כל-כך?"
- "אשקיע אותם אצל אדם עשיר ונאמן כך שארוויח מעט כסף."
- "ואולי הוא יפסיד את כל הכסף ותישאר ללא הריווח וללא הקרן?"
- "אני לא חושש; הוא גם עשיר גדול וגם אדם אמין."
- "אך בכל זאת יתכן שהוא ירד מנכסיו ואתה תפסיד את כל כספך!"
- "מה אעשה אם כן עם הכסף?"
- "אני מציע לך שתיתן את הכסף בקופסה הזו" אמר רבי שניאור זלמן תוך שהוא מצביע על קופת הצדקה שעמדה דרך קבע על שולחנו. "אם הכסף יינתן לצדקה, הוא יישאר לנצח."
הנכד היה בטוח שסבו מתבדח, אך רבי שניאור זלמן שב ואמר שלדעתו המקום הבטוח ביותר עבור הכסף יהיה כאשר הוא יינתן לצדקה. מכיוון שרבי מנחם מענדל לא רצה לתרום את כל הסכום, הוא התחמק איכשהו וסיים את השיחה.
זמן קצר לאחר-מכן הוא ביצע את תכניתו והשקיע את הכסף, אך התחזית של הסבא התגשמה: ביתו של העשיר נשרף, כל רכושו ירד לטמיון ועמו גם כן כסף הנדוניה. בהזדמנות הבאה שהסבא שאל אותו על הנושא סיפר רבי מנחם מענדל את האמת כי הוא הפסיד את כל כספו.
"מדוע לא שמעת לדבריי, הלא הזהרתי אותך!" אמר רבי שניאור זלמן. "אספר לך סיפור על אמונת חכמים שראיתי במו עיניי:
"כאשר הייתי תלמיד אצל המגיד ממעזריטש, הגעתי פעם לאכסניה שניהל יהודי זקן. התעניינתי לדעת היכן הוא מתפלל, והוא אמר לי שבית הכנסת הקרוב ביותר נמצא במרחק נסיעה ולפיכך בשבתות ובחגים הוא מתפלל לבדו.
"'כיצד יכול יהודי להתגורר הרחק מקהילה יהודית, ללא להתפלל במניין או לשמוע את קריאת התורה'? שאלתי את בעל האכסניה. הוא הסביר לי כי הוא מתגורר במקום כבר חמישים שנה והוא לא יודע האם יצליח למצוא מקור פרנסה גם באיזור הקהילה היהודית. 'כמה יהודים גרים בקהילה'? ביקשתי לדעת. 'מאה משפחות' הוא אמר. 'אם האלוקים יכול לדאוג למאה משפחות, הוא יוכל לפרנס גם אותך' אמרתי לו, וציינתי גם שאני תלמידו של המגיד הצדיק ממעזריטש.
"חצי שעה לאחר שיחתינו ראיתי כי ליד האכסניה עומדות עגלות מלאות בחפצים ובעל האכסניה נוסע למקום כלשהו. כששאלתי אותו למחוז חפצו הוא אמר לי כי הוא עובר אל הקהילה היהודית כמו שהצעתי לו!
"רואה אתה?" סיים רבי שניאור זלמן את סיפורו. "זו כוחה של האמונה. אותו יהודי נטש את מקור פרנסתו מבלי היסוס, ואילו אותך הזהרתי פעם ופעמיים ועדיין לא האמנת לי."
(מעובד מתוך הספר 'סיפורים נוראים' של רבי יעקב קדנר)
כתוב תגובה