רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, ה"צמח צדק", התייתם מאמו בגיל צעיר. סבו, רבי שניאור זלמן מליאדי, "האדמו"ר הזקן", אימץ אותו כבן והשקיע רבות בחינוכו של הנכד היתום. גם לאחר פטירת סבו, זכה רבי מנחם מענדל כי סבו יתגלה אליו – בחלום הלילה או בחזיון יום – וישיב לו על שאלותיו בנגלה (בתלמוד ובהלכה) ובנסתר (קבלה ופנימיות התורה).
אך לפתע הפסיקו חזיונות אלו. שוב לא נגלה אליו סבו כבעבר. שאלות רבות הצטברו אצל רבי מנחם מענדל, והוא מאוד הצטער על כך שהוא לא זוכה לראות את סבו שישיב של שאלותיו.
בוקר אחד, הלך רבי מנחם מענדל כדרכו לבית הכנסת בשעת בוקר מוקדמת כדי להתפלל שחרית. בדרכו הוא פגש את מרדכי אליהו, יהודי פשוט וירא שמים שהתפרנס מדוכן קטן בשוק המקומי. מרדכי אליהו ביקש מרבי מנחם מענדל הלוואה קטנה של חמישה-שישה רובלים. "היום הוא יום השוק. בכסף הזה אוכל לרכוש מעט סחורה ולמכור בשוק ולהרוויח מעט לפרנסתי" הסביר לרבי מנחם מענדל.
ה"צמח צדק" נענה ברצון לבקשתו. "אנא סור לביתי לאחר התפילה ואתן לך את הסכום המבוקש", אמר.
כשנכנס לבית הכנסת, נזכר הרבי בדברים המופיעים בתלמוד המשבחים את מצוות גמילות החסדים. "רבי אליעזר היה נותן פרוטה לעני, ורק לאחר מכן היה מתפלל" נאמר, ובמקום נוסף אמרו חכמינו זכרונם לברכה כי "מצוות גמילות חסדים, הענקת הלוואה לאדם הזקוק לכך, גדולה אף יותר מנתינת צדקה לעני!" הוא הבין כי הייתה זו טעות לדחות את מתן הלוואה עד לאחר התפילה. הוא מיהר הביתה, הביא עמו את סכום הכסף המבוקש וניגש לשוק. השוק כבר נפתח ורק בקושי הצליח רבי מנחם מענדל לפלס את דרכו בין הדוכנים העמוסים ולאתר את מרדכי אליהו; הוא העניק לו את ההלוואה במאור פנים ושב לבית הכנסת.
מיד לאחר שלבש את הטלית והתפילין, הוא ראה בחזיון את סבו. פניו של סבו היו מוארות והוא אמר לו:
"יהודי המעניק הלוואה לחברו ללא כל עיכוב, והעושה טובה ליהודי באהבה כמצוות ואהבת לרעך כמוך, זוכה שכל שערי היכל מעלה פתוחים בפניו."
לימים סיפר רבי מנחם מענדל לבנו, רבי שמואל, את כל הסיפור והוסיף:
"כאשר עוזרים ליהודי בפרנסה, אפילו כשמדובר בסכום פעוט של שבעים קופיקות (אגורות) כדי שיוכל לרכוש עגל – הדבר פותח את כל שערי ההיכלות העליונים."
וכשרבי שמואל סיפר זאת לבנו, רבי שלום דובער, הוסיף אף הוא משלו:
"למרות שכדי להגיע אל ההיכלות העליונים יש לדעת את הדרך אליהם, אך זה לא משנה; העיקר הוא לעזור בלב שלם ומתוך רגש. על כל אחד לחוות תענוג פיזי מכך שהוא יכול לעזור ליהודי אחר."
(על פי אגרות קודש של רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, חלק ד, עמוד תקכב)
הוסיפו תגובה