כאשר האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי ישב בבית הכלא הרוסי, הופיע נציג בכיר של המימשל כדי לחקור אותו. אותו אדם היה בקי בתנ"ך ומלומד בענייני יהדות.

הוא ניצל את ההזדמנות כדי לשאול את רבי שניאור זלמן שאלה שהציקה לו זמן מה.

לאחר חטא עץ הדעת, כתוב כי "ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו: איכה?". האם לא ידע האלוקים היכן נמצא אדם הראשון, שהיה עליו לשאול אותו למיקומו? שאל השר.

הרבי ציטט את דבריו של רש"י כי כמובן שלא נסתר מעיני האלוקים מקומו של האדם הראשון, הייתה זו רק דרך לפתוח בשיחה.

"אני מכיר את דבריו של רש"י" השיב החוקר, "אך ברצוני לשמוע את פירושו של הרבי."

השיב לו הרבי:

"כאשר אדם הגיע לגיל מסויים" – וכאן הוא ציין את גילו המדוייק של החוקר – "שואל אותו בורא העולם: איכה? האם אתה יודע למה נבראת, מה מוטל עליך לעשות ומה כבר הספקת לעשות בעולם?"

דברים אלו הותירו רושם עמוק על החוקר.

והוסיף רבי יצחק, האדמו"ר הריי"צ:

"חילופי דברים אלו הצילו את האדמו"ר הזקן מכלות הנפש. שכן בהיותו בבית הכלא הוא היה שרוי בשמחה גדולה על כך שזכה לשבת במאסר על הפצת רעיונות החסידות של רבותיו הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, עד שנשמתו כמעט פרחה מגופו מרוב דביקות ושמחה. אך כאשר הוא נזכר בשאלת בורא העולם 'איכה', הדבר פעל עליו להישאר למטה, נשמה בגוף, ולפעול את כל מה שהיה מוטל עליו לעשות."