באחד הימים קיבלתי שיחת טלפון מאנשי עיריית רמת השרון. מנהלת גיל הזהב גב' לאה אורן, ומנהלת מועדון 'קפה אירופה' גב' מיקי הורוביץ, סיפרו לי כי בעוד מספר ימים תיערך חגיגת בר מצווה מיוחדת, והם ישמחו אם אוכל לבוא ולברך את חתני הבר מצווה.
"בשמחה" השבתי. "מי חוגג בר מצווה?"
התברר לי שזו לא חגיגת בר מצווה רגילה. לראשונה בחייהם, באירוע שנערך ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי, קרוב לעשרים ניצולי שואה עומדים לחגוג בר מצווה מכובדת. כולם תושבי רמת השרון, המקום בו זכיתי לשמש כשליח הרבי.
אחד מהם סיפר לי כי ביום הולדת ה-13 שלו, הוא "חגג" במחנה הריכוז טרזנשטט. אימו הבריחה זוג תפילין למחנה, ואחד מזקני המחנה נשא כמה דברים בעברית. "לא הבנתי אף מילה באותם ימים" הוא אמר.
היה זה אחד הטקסים הכי מרגשים בחיי.
קרובי משפחה וידידים הזילו דמעה כאשר אותם יהודים יקרים ניצולי השואה, הניחו תפילין ברחבת הכותל. הם הפשילו שרוול שגילה מספרים מקועקעים על הזרוע, והכריזו "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד."
הזלתי דמעה גם עמם. היו אלו דמעות של עצב על ששת המיליון שנכחדו בשואה האיומה, אך גם דמעות של שמחה על כך ש"חתני בר מצווה" אלו זכו לעלות לארץ ישראל ולפתוח בחיים חדשים.
בטקס המרגש נשאתי דברים ואמרתי:
"חתנים יקרים,
"כשהגעתם למצוות, לא זכיתם לחגוג טקס בר מצווה מכובד. הגעתם לכאן זמן רב אחרי שהילדים והנכדים כבר חגגו בר מצווה, באתם לפרוע את החוב ולעשות טקס כראוי.
"לא בכדי הגעתם לכאן.
"הגעתם למקום בו הזמן עצר מלכת. מקום אליו נשואות העיניים בכל הדורות ומכל קצוות העולם. הגעתם למקום שלא מתיישן לעולם! הגעתם להתאחד עם התורה, שלמרות שהיא ניתנה לפני אלפי שניה היא טריה ורעננה בכל יום כאילו היא זה הרגע 'טריה מהניילון'.
"הטקס נערך אחרי עשרות שנים, אך החוויה וההתרגשות זהים; כאילו אתם היום בני שלוש-עשרה.
"הרבי מליובאוויטש ציטט את דברי חמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש, שהיה ניצול שואה בעצמו: "רק הגופים הלכו לגלות", הגויים מסוגלים לפגוע רק בגוף, הנשמה תמיד תישאר שלימה.
"כשאנו רואים את ההתלהבות ואת השמחה, את המשפחות האוהבות שעומדות לידכם, אנו מבינים היטב כי עם ישראל חי!"
!["שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".](https://w2.chabad.org/media/images/692/fwQF6929698.JPG?_i=_nD6C4982354E8EEFCEA38DC71D819F450 ""שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".")
כתוב תגובה