זה קרה ביום שישי לפני הרבה שנים. יחד עם זוגתי היינו בלואר איסט סייד במנהטן, ברחוב אורצ'רד. באותם ימים רחוב אורצ'רד שקק בחנויות ובדוכנים שמכרו סחורה במחירי מציאה; רוב החנויות נוהלו על-ידי יהודים שהתגוררו באיזור. לא היינו שם כדי לחפש מציאות – עברנו שם בדרכנו הביתה.

תוך כדי הליכה ניגש אליי אחד המוכרים. "ידידי הצעיר" הוא אמר, "יש לי חולצות מאוד יפות במחירים מצויינים. תיכנס בבקשה לחנות ואראה לך את המבחר שיש לנו".

"אני אוהב חולצות יפות וגם מחירים מצויינים" השבתי לו, "אבל אין לי זמן, אני ממהר".

"להיכן אתה ממהר?" הוא התעקש כשהוא מנסה למכור את סחורתו.

"היום יום שישי, ועוד מעט נכנסת השבת. אני עוד צריך להספיק לשוב לביתי שבברוקלין" אמרתי.

"ובגלל השבת תוותר על חולצות יפות במחירים טובים?" הוא שאל.

"בהחלט. השבת מאוד חשובה לי".

המוכר נעץ בי מבט חד. "תקשיב לי טוב" הוא אמר. "אין שבת. אין תורה. אין אלוקים. אני לא מאמין בכלום".

הפעם היה תורי לשאול. "למה אתה לא מאמין בכלום? למה אתה אומר שאין שבת, אין תורה ואין אלוקים"?

הוא דפק בידו על החזה. "אם את היית רואה את מה שאני ראיתי; אם אתה היית חווה את מה שאני חוויתי, גם אתה היית אומר שאין אלוקים ואין שבת!"

"יהודי יקר!" אמרתי לו. "מה אתה ראית שאני לא ראיתי? מה אתה חווית שאני לא חוויתי?" המשכתי לשאול.

"הייתי באושוויץ!" הוא השיב בקול רועד.

בלי לומר דבר הפשלתי את שרוול החולצה שלי. הראיתי לו את קעקוע המספר על ידי.

"בן כמה היית אתה כשהייתי באושוויץ?" שאלתי.

"22".

"אני הייתי בן 10. פעמיים הייתי במלתעות מלאך המוות, ד"ר מנגלה ימח שמו. עמדתי בתור לתאי הגזים. הייתי ב-7 מחנות ריכוז שונים, ואני עדיין מאמין באלוקים!"

כשהוא ראה את המספר על ידי הוא החוויר כסיד. הוא נכנס אל המשרד שלו בחנות, ואני בעקבותיו. רציתי להמשיך את השיחה עמו, לדבר איתו על האמונה באלוקים, על השיר "אני מאמין" ששרנו במחנה ההשמדה, על אמונה למרות הכול...

אבל הוא שקע בכורסתו, אבוד במחשבותיו.

לא הייתה לי ברירה. הייתי חייב ללכת כי השבת התקרבה ועדיין היה עליי לתפוס את הרכבת.

שישה שבועות לאחר-מכן שוב פעם היינו בלואר איסט סייד. הפעם אמרתי לאשתי שנתכנן לעצור בחנות של אותו יהודי, נרכוש כמה חולצות יפות במחיר מציאה. אבל כשהגענו אל החנות הוא לא היה שם. במקומו היה מוכר אחר שסיפר לנו שבעל הבית הקודם מכר לו את החנות ואין לו כל מושג היכן הוא נמצא כעת.

מה קרה לו? אני לא יודע. אבל אין לי כל ספק שהמפגש שלנו חולל שינוי אמיתי בחייו.

(את הסיפור סיפר הרב מנגל במפגש עם סטודנטים באוניברסיטת קולורדו בשנת תשע"ה – 2015)