אמש, בסדנה להכשרת מורים, ביקש המנחה מאלו מבין הנוכחים החשים שהם יצירתיים להצביע. רק שליש מן המשתתפים הצביעו; האחרים הגיבו בהצהרות כמו "אין לי כישרון אמנותי, אני לא יכול לצייר, לא מסוגל לשיר בלי לזייף." כאילו יצירתיות מתייחסת רק לענפי האמנות השונים ולאיזה תהליך מיסטי הידוע רק לנשמות ייחודיות הניחנות ב"כישרון" שממנו תוכלנה לשאוב בחצות הליל בסטודיו שטוף באור ירח.

מילון המלים הנרדפות תזאורוס של ובסטר מונה את המלים הנרדפות הבאות למלה יצירתי: אמנותי, פורה, יוצר. תזאורוס האנגלי מוסיף גם מלים כמו בעל כושר המצאה, בעל דמיון עשיר, גאוני, מקורי, בעל תושייה, פיקח, מיסטי. אלה הן איכויות להן אנו זקוקים כמעט בכל תחום בחיים. הן אלה העושות את ההבדל בין תגובה אוטומטית לבין תגובה אנושית אמיתית. אלה איכויות שאנו רוצים שילדינו ירגישו שהם יכולים להשתמש בהן בנוחות ובביטחון כדי להתמודד עם אתגרי החיים. כיצד נוכל לפתח, לטפח ולתמוך ביצירתיות של ילדינו?

כאמנית, אם ומורה, אני יודעת כמה נתעשרו חיי הודות ליכולתי לבלות חלק מזמני בנגיעה במעיין העמוק של רעיונות יצירתיים השוכן בתוך כולנו. אני רוצה שילדיי ותלמידיי יחוו אף הם את התהליך הזה.

לעתים קרובות, בתי הספר גדושים בלימוד על ידי שינון בעל-פה ובמתן תשובות נכונות על שאלות. הטלוויזיה מעודדת פסיביות, חשיבה שטחית ואת הרושם שהחיים כביכול מלאים בתשובות קלות שאפשר לדחוס אותן לרצועה בת 60 שניות. איך נוכל לעודד ילדים לחשוב, לחקור ולנסות?

להלן כמה הצעות הלקוחות מן הניסיון שלי בתוך משפחתי ובכיתות שלימדתי:

ספקו לילדים חומרים רבים שבהם יוכלו להשתמש באופן חופשי. נייר, טושים, גירים צבעוניים, דבק, סרטי הדבקה (סלוטייפ), מספריים או פלסטלינה, כלי נגינה פשוטים, בובות תיאטרון. (קיימים מרכזי מיחזור בהם ניתן להשיג חומרים בזול במגוון של צבעים, צורות ומרקמים). הציעו להם צעצועים שמהם ניתן להרכיב דברים כיד הדמיון, כמו לגו, קוביות מעץ וכיו"ב.

תנו לילדים מרחב. במוצאי שבת אנו מסירים את המפה החגיגית והשולחן הופך למרחב עבודה המלא ניירות, מספריים וחתיכות נייר. עצוב לי לראות ילדים החיים בבתים יפהפיים שבהם מוציאים הון עתק על מתן חינוך מעולה, אך הילדים נעשים לאסירי רכושם, שכן אי אפשר לעשות בלגן וללכלך כאשר הכל נאה ומסודר כל כך.

תנו לילדים בגדים ליצירה – בגדים בהם הם יכולים להרגיש חופשיים. לימדתי ילדים בגן שפוחדים לצייר "כי אמא תכעס אם אתלכלך". הלבישו את ילדיכם כך שיוכלו ללמוד ולצייר ולעשות דברים. (גם אני אתרגז אם חולצה יקרה תיהרס, לכן אני קונה בגדים רבים במכירות יד שנייה, מכירות בבתי כנסת ובחנויות זולות. במכירות כאלה אפשר לפעמים למצוא בגדים טובים תמורת כמה שקלים, ואני יכולה לזרוק לפח האשפה בגד מוכתם בלי יותר מדי נקיפות מצפון). כשילדיי מגיעים הביתה בבגדים מלוכלכים, אני אומרת להם, "אני רואה שנהניתם. אני שמחה מאוד!".

הרשו לילדיכם מספיק זמן בלי פעילות מאורגנת. מה שנראה כמו סתם השתובבות עשוי להיות למידה חשובה, חלימה, ניסוי, הטמעה, וזמן פשוט להיות. אני מכירה אם אחת בעלת כוונות טובות של ילדה קטנה ואינטליגנטית. אמא זו מריצה את ילדתה משיעור לשיעור – אמנות, מוסיקה, ספורט, העשרה בחשבון – ומרחפת מעליה ומעל כל דבר שהיא עושה. הילדה פיתחה גישה פסיבית וכל הזמן מחפשת אישור ותמריצים אצל המבוגרים שסביבה. ילדים זקוקים לזמן לפתח את משאביהם הפנימיים וללמוד לסמוך על עצמם.

הקשיבו. הקשיבו לסיפוריהם של ילדיכם, לדמיונות שלהם, לשאלותיהם, לרגשותיהם, לחלומות שלהם, למשחקיהם ולמוסיקה שלהם. היכנסו לעולמם. פתחו את רעיונותיהם, רשמו אותם וקראו להם אותם. הראו להם שאתם מעריכים את עולמם הפנימי בכך שתשתפו אותם בעולמכם שלכם. דברו אתם על חלומותיכם ועל שאלותיהם, על אלה מימי ילדותכם ועל אלה שבהווה. לילדים מרתק לגלות שגם הוריהם צומחים ומחפשים.

הדגימו התנהגות יצירתית. ילדים לומדים הרבה יותר ממה שהם רואים שאנו עושים מאשר מה שאנו אומרים. הניחו לילדיכם לראות אתכם נהנים, "עושים את הדבר שאותו אתם נהנים לעשות". סיבה אחת שבגללה חשתי בנוח לצייר ולרשום כילדה, היא מפני שראיתי את אבי עושה זאת. החזיקו בביתכם כלי נגינה קטנים, עשו מוסיקה ונסו יחד צלילים שונים. החשוב ביותר הוא לעשות כיף ולהרבות בפעילויות המביאות לכולכם הנאה.

עשו סיעורי מוחות ופתרון בעיות עם ילדיכם. דברו על הדילמות ועל השאלות שלכם (בדרך המתאימה לגיל הילדים, כמובן): "הממ... השעה שתיים ויש לי חמישה סידורים שאני רוצה לעשות, אבל אצטרך לחזור עד חמש כדי להספיק להכין ארוחת ערב". הניחי להם לעזור לך לנפות ולעשות סדר עדיפויות. תכופות יש להם תשובות נהדרות! הראי להם שגם מבוגרים צריכים למצוא פתרונות ולקחת סיכונים.

חישפו את ילדיכם לדרכים רבות של למידה ושל ביטוי. יותר ויותר מקובל כי הדגש בחברה שלנו על חשיבה ליניארית ועל מיומנויות אנליטיות, הבאות מן האונה השמאלית של המוח, אינו אלא פיסה אחת מן העוגה. דרכי למידה נוספות ושוות ערך הן הדרך המוסיקלית, המתמטית, הסנסורית (דרך החושים), וכן למידה דרך הטבע, למידה גרפית ולמידה מרחבית-פיזית. על ידי חשיפת ילדייך לסגנונות רבים ולהתנסויות רבות, סביר שהם ימצאו את קולם ולא ירגישו מתוסכלים ונחותים עקב כך שמאלצים אותם לבחור בדרך שאינה מתאימה לנטייתם הטבעית, כאילו היו יתד מרובעת הנתחבת לתוך חור עגול.

תנו לילדיכם זמן ללא חיבור לאמצעי תקשורת כלשהם. וודאו שהילדים מבלים מספיק זמן הרחק מטלוויזיה, וידיאו, משחקי וידיאו, משחקים אלקטרוניים ידניים, ואפילו מן המחשב! אינני מדברת כאן על האלימות, על הפרסומות ועל הרמה המוסרית והאינטלקטואלית הנמוכה של כל התוכניות – זה מובן מאליו. אפילו התוכניות החינוכיות הטובות ביותר מעודדות פסיביות. במחשב אמנם יש פוטנציאל חינוכי רב, אך עדיין פירושו ישיבה שקטה מול שדה אלקטרו-מגנט, ניתוק מסוים מן העולם, וצורת חשיבה בינארית.

מומחים מסכימים כי ילדים לומדים בצורה היסודית ביותר על ידי שימוש בחפצים פיזיים ושימוש בחושים רבים ככל האפשר – משחק בקוביות, במים, בצבע, בחול וכו'. מחשבים אכן פותחים אופקים חדשים רבים, אך אל תשכחו את היסוד המיושן-לכאורה אך החיוני מאוד של זמן לקפוץ ולרוץ ולבנות ולטפס ולעשות שיווי משקל ולקשקש ופשוט להיות.

כעת, משילדיכם (ואולי גם אתם והילד/ה הפנימיים שבתוככם!) מעצבים ארמונות מקוביות, מציירים שקיעות שמש ירוקות בצבעי אצבעות, אופים ממתקים מבוץ ומבצעים סונטות המנוגנות בכף על סיר, אתן לכם הצעה אחת נוספת:

תנו לילדיכם דברי שבח תיאוריים. צמצמו למינימום מתן ציונים כמו "טוב, מ-ק-סים, יפהפה, מדהים!" מדוע? יש לכך כמה סיבות:

1. נסו להתרחק מן הדיכוטומיה של טוב/ רע, יפה/ מכוער. אפילו אם אתם משתמשים רק בציונים חיוביים, הרי פירוש המונחים הללו הוא שקיימים דברים היכנשהו דברים רעים, מכוערים, משעממים וטיפשיים. הילד מרגיש תכופות שעבודתו אינו מדהימה כל כך, ועשוי לפרש זאת בדרך שלילית. הוא גם יחוש לחץ לעשות משהו מדהים, אחרת ייפול למלכודת שבה כל תוצאה שלו היא "רעה". זה מוביל לשיפוט העצמי "אני לא יצירתי, אני לא יכול לצייר", הגורם לחסימה ולנסיגה אצל כל כך הרבה ילדים בוגרים יותר ואף אצל מבוגרים רבים מאוד.

2. זה קל מדי. אנו יכולים לזרוק לילדים את המלה "מדהים" אפילו בלי להרים את עינינו מן הספר שאנו קוראים. במקום זאת, הביטו ביצירה ותארו בהתלהבות את מה שאתם רואים. למשל: "אהבתי את הצורות האדומות האלה, שמסתובבות כאן, ותראו את כל הנקודות הכחולות האלה באמצע!" באמירה כזו אין שיפוט ערכי ואין בכך חלוקת ציונים, והילד יודע שבאמת חדרת לתוך יצירתו ועבודתו. היו מכוונים לתהליך ולא לתוצאה. אין זה משנה אם התמונה של סבא נראית כמו כתם עם אבעבועות רוח. הילד היה מעורב בהליך היצירה וניסה להביע משהו. אל תשדרו את התחושה שצריך היה להגיע לתוצאה מסוימת. הזמן שבילתה הילדה כשהיא עסוקה ביצירה ומיצי היצירה זורמים בתוכה, הוא זמן מהנה שהיא תרצה לחזור עליו אם לא יפעילו עליה לחץ או שיפוט.

3. אחת מתלמידותיי אוהבת לשבת על הרצפה ולשיר לעצמה בעודה מכסה בחופשיות נייר גדול בכמויות צבע גדולות ואקספרסיביות. אני רואה את האמנות שלה תוך כדי התהליך. היא כל-כולה בתוך התהליך הזה, מרוכזת, נהדרת! לאמא שלה יש אתגר לקרוא אחורנית בזמן, כאשר הילדה – המוכתמת כולה בצבע – מגישה לה נייר ועליו כתם חום (עם צבעים הנעשים עמומים כשהם מתייבשים). המוצר הסופי אינו מרשים כל כך. התהליך היצירתי – מדהים!

4. הציגו את עבודותיהם של ילדיכם ושאבו מהם הנאה באווירה נינוחה. אם תעריכו את מאמציהם, גם הם יעריכו אותם. קיר מלא ביצירות של הילד מעביר מסר כביר. כילדה, אני זוכרת שחשבתי, "הו, אני אמנית, כי אמא תולה את הציורים שלי על הקיר ליד התמונות האחרות שלה". בנוסף לתכונות שאנו מקווים לטפח בילדים, כמו ביטחון העצמי, כושר המצאה והיכולת להביע את עצמם, הרי החוויה היצירתית מסוגלת לעזור לפתח רגישות ליסוד הרוחני של החיים. ילד בעל עולם פנימי עשיר ניתן לכוון להתבונן מעבר לפני השטח אל המהות, ואפשר להרגיל אותו או אותה להקשיב לקולם הפנימי. ביצירתיות ניתן להשתמש למטרה גבוהה ועמוקה יותר מיופי אסתטי, מלהיות אוונגרד, או מכלי לביטוי עצמי במובן האגואיסטי המוגבל. הניצוץ היצירתי מגיע מן המקור היצירתי הגבוה, ויש לו פוטנציאל רב-עוצמה אם משתמשים בו כדי למלא את שליחותנו הרוחנית להיות "שותפים למעשה הבריאה" בעשיית העולם משכן לאלוקים, מקום לטוב וליופי רוחניים.

כדי שיתגשמו עוצמתה הרוחנית והפוטנציאל הנשגב שביצירתיות שלנו, צריך שהיא תשאב את השראתה ממקורות אמיתיים ועמוקים. איננו צריכים לפנות לאגדות, למיתולוגיה או לתרבות פופולרית. תנו למוזה של ילדיכם להיזון מסיפורי התורה, מן המדרש, מן הרעיונות היפים של פרקי אבות ושל המחשבה החסידית. אותיות האלף-בית היו ועודן לבני הבניין של הבריאה, וזהו מקום טוב להתחיל בו.