שאלה:
אחיותיי ואני קרובות מאוד בגיל. שלושתנו נולדנו במרחק של שנה זו מזו, כך שגידלו אותנו כמעט כשלישייה. אנו גרות במרחק כמה דקות הליכה זו מזו ומבלות הרבה מזמננו ביחד, הן עם משפחתנו והן רק אנחנו "הבנות".
תמיד חלמתי שגם לילדים שלי יהיה קשר טוב כל כך, אבל שתי הבנות שלי לא קרובות בכלל. הן בנות ארבע-עשרה ושש-עשרה, ומבלות את רוב הזמן שהן ביחד במריבות. ניסיתי הכל כדי להביא אותן להתקרב זו לזו, החל בכך שהיה עליהן לחלוק חדר משותף, דרך הליכה משותפת למחנה בו ישנים מחוץ לבית, ואפילו שלחתי אותן לקניון כדי לקנות בגדים ביחד (כל אלה דברים שאני הייתי עושה עם אחיותיי כשגדלנו, ומאוד אהבתי את זה).
הבעיה היא, שבכל פעם שאני מארגנת משהו כזה, יש לכך השלכות איומות ובסוף הן רבות עוד יותר מלפני כן. אני רואה אותן נפרדות בעוד כמה שנים ולא נראה לי שיהיה להן איכפת בכלל! כיצד אוכל לקרב אותן זו לזו?
אמא במצוקה
אמא במצוקה יקרה
כל כך נהדר שגדלת במשפחה כל כך קרובה ואוהבת. ברור שהקשר שיש לך עם אחיותייך הוא חזק ואוהב. זו מתנה מיוחדת שיש לך, וטבעי שתרצי שלבנותייך יהיה אותו הדבר. לכן אנו מרגישים סנטימנטאליים באשר למסורות משפחתיות, שכן אנו מקווים ליצור את הזיכרונות העתידיים הללו לדור הבא.
מכאן ברור ומובן מדוע את חשה צער ומצוקה נוכח העובדה שבנותייך אינן קרובות זו לזו. עם זאת, חשוב להפריד את צרכייך ורצונותייך מאלו שלהן. בואי ננסה ראשית להבין טוב יותר מה מתרחש אצלך, בטרם נוכל לדבר עליהן. לכולנו יש חלומות, תקוות וציפיות עבור ילדינו. בשבילך החינוך שלך היה מספק ומהנה מאוד. את רוצה שגם לילדות שלך יהיה אותו הדבר, וסביר שהיו לך חלומות שילדייך יהיו קרובים החל מגיל צעיר מאוד, אם לא כבר מהתקופה שבה את עצמך היית קטנה! כיוון שאין זו המציאות בנקודה זו, הקדישי זמן מה להכרה בכך שזהו אובדן עבורך, והתאבלי על כך ככל שתרגישי צורך.
כמו בכל תחומי ההורות, ילדינו לא תמיד ממלאים את ציפיותינו. לפעמים הם עולים על הציפיות שלנו, לפעמים הם עונים על הציפיות שלנו, ולפעמים הם מאכזבים אותנו. עם זאת, עלייך לנסות להכיר בכך, שאפילו כשהם מאכזבים אותך בתחום מסוים, הם מתעלים בתחום אחר שמעולם לא חלמת עליו! ככתוב, "חנוך לנער לפי דרכו!" ואני מאמינה שמימרה זו נכונה גם מעבר לסביבת הכיתה המסורתית ותופסת גם לגבי חוויות החיים בכללותם.
כעת, את יכולה לנסות ולעבור אל הפסים המעשיים – מה תוכלי לעשות למענן. כפי שכבר גילית, אינך יכולה לגרום להן להיות קרובות זו לזו. למעשה, ככל שתשתדלי, כן סביר יותר (כפי שאת חווה כבר) שהן תלכנה בכיוון ההפוך. לכן נסי להוריד מהן את הלחץ בכמה מן הדרכים הבאות:
אל תכריחי אותן לבלות כל כך הרבה זמן מלאכותי ביחד. כלומר, אמנם יש לך כוונה טובה כשאת שולחת אותן ביחד למסעות קניות משותפים ולמחנות, הרי העובדה שאת מכריחה אותן לבלות ביחד אין בה כדי להנעים עליהן את זמנן ביחד. אם מגבלות המרחב הביתי שלך מאלצן לחלוק את אותו חדר, אזי אילו הייתי במקומך לא הייתי מארגנת יותר מדי בילויים משותפים מלאכותיים ביחד מחוץ לבית. כלומר, עודדי אותן ללכת לקניות דווקא עם חברותיהן, או מוטב, ארגני לכל אחת מהן לצאת אתך לקניות רק שתיכן יחד! חשבי על תחומי העניין השונים שלהן וחפשי מחנות ועוד פעילויות לאורך השנה, התפורות לפי תחומי העניין של כל אחת מהן. עודדי אותן לעסוק בפעילויות הללו, כדי שהן תפתחנה את עצמן כאינדיבידואלים. חשוב שאת והן תראו אותן כאינדיבידואלים נפרדים, בעלי מעלות וכישרונות משל עצמן, ולא כשני חצאים של שלמות אחת.
אין כוונתי לומר שעלייך להפסיק את המפגשים המשפחתיים שלך – כלל לא! אם בכלל, אזי ניתן לומר שבאמצעות המפגשים המשפחתיים הללו את מראה לילדותייך בדרך הטובה ביותר, כמה חשובה לך המשפחה. האקסיומה שמעשים מדברים בקול רם יותר ממילים נכונה על אחת כמה, שכן לראות אותך מבלה עם אחיותייך יסייע לבנותייך לראות את הערך שבמעשה.
חשוב גם לזכור, שקיים קו דק מאוד בספקטרום הרגשי האנושי, בין אהבה לשנאה. אילו היית כותבת שאין כל אינטראקציה ביניהן, הדבר היה מדאיג הרבה יותר. מוכרח להיות רגש חיבור כלשהו, גם אם הוא מתוח מאוד, אחרת (האמיני או לא), הן לא היו רבות אפילו!
למרות שעלייך לשחרר חלק מחלומות ילדותך, את יכולה עדיין לתת לבנותייך חוויות ילדות חיוביות בדרכים אחרות. התמקדי ביחידה המשפחתית המורחבת, כולל בעלך והילדים האחרים (אם ישנם כאלה). נסי ליצור זיכרונות משפחתיים ומסורות משפחתיות משלכם, כמו ערב משחקים משפחתי, יציאה לטיולים בסביבה או רעיונות אחרים בדומה לאלה. נצלי את הזמן הזה כדי ליהנות באמת מן הזמן שיש לך עם ילדותייך.
ישנן סיבות רבות מדוע אחים או אחיות לא מסתדרים היטב זה עם זה. הדבר עשוי לנבוע מכך שהם דומים מדי, שונים מדי, קרובים מדי בגיל. פעמים רבות, דווקא חוסר הבשלות של ילדים יחד עם חוסר הערכה כלפי האנשים שסביבם, הם שיוצרים את השילוב המביא למריבות בלתי פוסקות. פגשתי אנשים רבים שמספרים כי הם קרובים מאוד לאחיהם ואחיותיהם כאנשים מבוגרים, אך הם זוכרים שכמעט לא היה להם קשר עמם כילדים. דבר זה עשוי להתגשם במקרה שלך או שלא. כל שביכולתך לעשות הוא להיות אם חמה ואוהבת לבנותייך, לתת להן דוגמא טובה ולקוות ולהתפלל לטוב ביותר.
כתוב תגובה