ציפורה יקרה,

לפעמים אני חושבת שהמטרה היחידה בחייה של בתי הבכורה היא למרר את חיי. היא מבקרת כל צעד שאני עושה, מצביעה על טעויות שאני מבצעת, ובאופן עקרוני חוצה את הקו שבין דיבור גלוי לדיבור בוטה. מאוד קשה לחיות בבית אחד עם מישהי שמבקרת אותי על כל צעד ושעל. היא רק בת עשר, ואני רועדת ממחשבה על גיל ההתבגרות. כיצד אוכל לשכנע אותי "לרדת" ממני?

אימא לבת ביקורתית

אימא לבת ביקורתית יקרה,

אף פעם לא נעים לחיות עם מישהו שממטיר עלייך ביקורת, אך הדבר גרוע בהרבה כשמדובר בילד/ה שלנו.

דפוס ההתנהגות של בתך לא נוצר בין לילה. אני תמהה האם בעבר איפשרת לה למתוח עלייך יותר מדאי ביקורת. חשוב מאוד שתשאלי את עצמך שאלה זו. ברגע שדפוס התנהגות שלילי נוצר, יש צורך להתאזר בהמון סבלנות ועקשנות כדי לשנות אותו.

מכתבך הזכיר לי שיחה מסויימת בין אם ובת לה הייתי עדה לפני זמן לא רב. האישה קראה לידיד בעלה בשם לא נכון, ובתה התפרצה והעירה לאימה בביקורתיות רבה על הטעות. האישה פנתה לבתה ואמרה לה בעדינות אך בתקיפות: "יתכן וטעיתי, אך אני עדיין אימא שלך. עלייך לפנות אליי בשפה מכובדת בכל עת." המסר היה ברור.

אני חולקת עמך את הסיפור כי אני מאמינה שהוא מייצג היטב את המסר שעלינו להעביר לבנותינו. המסר הוא: "אני האימא שלך, ואינני צריכה להיות חפה מכל טעויות כדי לזכות להערכתך. אני רשאית לבצע טעויות, ועם זאת את צריכה לכבד אותי כאם."

בשלב הראשוני בתך תתנגד לשנות את הטון בה היא משוחחת עמך. אך אם תאמיני באמת שמגיעה לך ההערכה והכבוד כאם, תוכלי לעמוד מול התנגדותה. לבעלך יהיה תפקיד מרכזי בשינוי הדינמיקה שנוצרה. עליו לתמוך בכללים החדשים ולהיות מוכן להגיב בהתאם מול גילויי חוצפה או אי-ציות.

יתכן ובתך תעבור שלבים של מצבי רוח תוך כדי שהיא מתרגלת למצב החדש. היא גם עלולה לשוב לסגנון דיבורה הקודם במיוחד בזמנים בהם היא עייפה, עצבנית או סתם במצב רוח רע. אף אחד לא משנה את הרגלו בין לילה. אך עם הזמן היא תתחיל להבין מה מצופה ממנה ותתחיל להתבטא כיאות.

לדעת כיצד להתבטא בשפה מכובדת הוא מיומנות חשובה מאוד לחיים, ובתך תזדקק לה כשתהיה אם בעצמה. חשוב שתזכרי שלמרות הכאב הראשוני ואי הנעימות שזה יגרום לה באימוץ גישה מעריכה יותר כלפייך, בטווח הרחוק זה יסייע לך לבנות מערכות יחסים חזקות ובריאות יותר עם אלו שסביבה.

תודה שכתבת!

ציפורה