שאלה:

לאחרונה שמתי לב שאני נותן הרבה צדקה למטרה ספציפית – אני רוצה שבתי תמצא את זיווגה, שאקבל העלאה במשכורת. האם זה בסדר או שאני בעצם מנסה לשחד את האלוקים?

תשובה:

תתפלא לשמוע, אבל זה דווקא בסדר גמור. הגמרא1 אומרת כי "האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא – הרי זה צדיק גמור." כפי שציינת, זה נראה מוזר למדי. האם אין טעם לפגם בנתינת צדקה כשהיא נעשית מסיבות אנוכיות? האם אין על האדם לתת צדקה מכל הלב?

כנראה שלא. כי בנתינת צדקה מה שחשוב באמת הן התוצאות, ולא רק הכוונה.

אחד החסידים של רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הזקן, התלונן פעם בפניו על כך שהוא לא נותן צדקה באמת ומכל הלב. הרבי השיב לו: "אך העני הרי שבע באמת!". צדקה שניתנת מהסיבות האנוכיות ביותר, עדיין מגשימה את מטרתה החשובה ביותר ועוזרת לעני ולנזקק.

האם ניתן לשחד את האלוקים? אני חושב שלא. בסופו של דבר, אלוקים יחליט מתי בתך תמצא זיווג והאם תקבל את ההעלאה במשכורת. מצד שני, אלוקים לא נשאר חייב. כל מעשה טוב מביא עמו ברכה. לפעמים אנו רואים את הברכה ולפעמים לא; אך מעשים טובים, לא כוונות, הם אלו שיהפכו את העולם למקום טוב יותר.