איש עשיר שניהל אימפריית תעשיה החליט לרדת אל העם ולראות את עובדיו מקרוב. הוא נכנס אל אולמות הייצור וראה בחור נשען על הקיר בחוסר מעש.

הוא תפס עצבים על הבטלנות של האיש, רץ אליו ושאל כמה הוא מרוויח בחודש. "4000 שקל", נשמעה התשובה.

העשיר הוציא חבילת שטרות מהכיס, ספר במהירות 4000 שקל ואמר: "הנה המשכורת החודשית שלך. עוף מכאן! לא רוצה לראות אותך יותר".

העשיר ניגב את הזיעה מהמצח ושאל את מנהל העבודה בכעס: "באיזו מחלקה העצלן הזה עובד?".

"האמת היא, אדוני, שהוא לא עובד כאן. הוא שליח של הפיצה שבדיוק הביא אוכל לארוחת צהריים"...

תשמח כבר!

העולם נחלק לשניים: אלו שיש להם סיבות לשמוח ואלו שלא. אלו שהחיים מאירים להם פנים והם מודים לאלוקים על כל רגע, ואלו התקועים במקום והם עצובים ומדוכדכים.

וכאן באה התורה ודורשת מאתנו דרישה מפתיעה: לא חשוב מה מצב הרוח שלכם, איפה אתם גרים וכמה אתם מרוויחים, עליכם לשמוח. השמחה אצל יהודי היא חובה קבועה. יהודי חייב לקיים את כל המצוות מתוך שמחה. לא מספיק לעשות את מצוות השם בידיים או ברגליים, אלא יש לעשות זאת מתוך ריקוד ועם חיוך גדול על הפנים. ומי שלא נוהג כך – ראוי לקבל עונש!

הַשִּׂמְחָה1 שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הַאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן, עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא, וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ – רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת]: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" [לָכֵן בָּאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת]

על פי התורה, השמחה היא לא בחירה, היא חובה. התורה מצפה מהאדם לשלוט על רגשי הלב ולנהל חיים רגשיים חיוביים. העובדה שהתורה כורכת את רגש העצבות עם מתן עונש משמים, מעידה באופן ברור כי הקדוש ברוך הוא מצפה מאתנו לשלוט על מצב רוחנו ולהוביל אותו למחוזות חיוביים.

והשאלה מתבקשת: איך שייך להעניש את מי שלא שמח? הרי השמחה היא לכאורה אופי מולד, ומה יעשה מי שנולד ממורמר? איך פוקדים עלינו להיות שמחים? או שנמצאים שם או שלא!

אֶפְשָׁר2 לִטְעוֹן: בִּשְׁלָמָא בְּנוֹגֵעַ לְמַעֲשֵׂה בְּפֹעַל, יָכוֹל לִפְעֹל עַל עַצְמוֹ לְהִתְנַהֵג כֵּן, אֲבָל בַּנּוֹגֵעַ לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, הֲרֵי מִכֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ רֶגֶשׁ הַלֵּב, כֵּיצַד שַּׁיָּךְ צִוּוּי בַּנּוֹגֵעַ לְרֶגֶשׁ הַלֵּב?

השמחה משחררת

לפני שנכנסים לעניין עצמו, הערה חשובה על הסביבה של השמחה: למה בכלל חשוב להיות שמח? מה נותנת השמחה? ומה מפסיד מי שאינו נלהב?

השמחה חשובה משום שהיא מביאה את האדם למקסום היכולות שלו. אדם שמח הוא מרוכז, הוא יעיל, הוא מלא כוח, הוא נלהב, ומדביק אחרים בהתלהבות שלו. אדם שמח פורץ את כל החסימות והמניעות שעומדות בפניו ומדלג מעליהן בקלילות. אדם עצוב, לעומת זאת, מאבד את רוב היכולות שלו. הוא כבוי, הוא עייף, הוא לא מרוכז והוא בעיקר – חסום.

כְּמוֹ3 שֶׁנִּצָּחוֹן לָנֶצַח דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוֹת, יְנֻצַּח בְּקַל וְיִיפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בַּנִּצָּחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטֻמְטוּם הַלֵּב כְּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה

כעת נבין דבר נוסף: בזוהר נאמר כי השמחה חשובה גם בשביל לקבל שפע מלמעלה. שכן אותן פנים שהאדם מראה למטה – כך מראים לו מלמעלה. מה הרעיון כאן? מסביר הרבי: כאשר האדם פורץ את הגדרות שלו ומתנהל מתוך שמחה, הדבר פורץ גם את הגדרות למעלה ומעניק לו שפע שלא על פי חשבון וכללים.

אם כן, השמחה היא לא זכות אלא חובה והיא המנוע של כל העשייה והשפע מלמעלה ליהודי. וכאן נשאלת שוב השאלה: איך נעשים שמחים? ומה יעשה מי שעובדות החיים לא נותנות לו לשמוח?

במשך שנים ארוכות היה הרבי מקבל חתנים וכלות לפני החתונה ליחידות פרטית, בה היה מברך אותם בחיים מאושרים ומוצלחים.

מעשה בחתן וכלה שנכנסו ליחידות כעשרה ימים לפני החתונה, אך פתאום פרצה הכלה בבכי ואמרה לחתנה שהיא רוצה לדבר עם הרבי ביחידות. זה היה מאוד לא נעים, אבל הוא יצא החוצה. אחרי עשרים דקות ארוכות היא יצאה משם נסערת מאד.

אלו היו הימים האחרונים לפני החתונה והם לא הספיקו לדבר שוב, אך מיד אחרי החופה, החתן ביקש לדעת מה קרה בחדר של הרבי.

"אמרתי לרבי שאני רוצה לבטל את החתונה", אמרה הכלה. "אמרתי שאני טיפוס נרגז וחסר סבלנות, ולכן אני חוששת כי אפגע בך במהלך החיים".

"הרבי שלל את האפשרות הזאת, וביחס לבעיה שהצגתי אמר כך: סבלנות היא תכונה נרכשת. עם כל ילד, מגיעה עוד סבלנות. בהתחלה צריך לטפל בילד אחד, אחר כך בשני ילדים, אחר כך בשלושה וכו', ועם הזמן רוכשים עוד ועוד סבלנות. ובינתיים, עד שיהיו ילדים, אני ממליץ לך להתנדב במוסד לילדים מיוחדים, שהטיפול בהם דורש סבלנות רבה וכך תתַרגלי סבלנות"...

לבחור בשמחה

בואו נציג את התפיסה המהפכנית של היהדות על השמחה. ולמען האמת, זאת לא תפיסה – זאת בשורה.

המסר הגדול הוא שלא נולדים שמחים; הופכים להיות כאלו מתוך בחירה ומתוך עבודה. שמחה היא לא עניין של אופי ולא גזירת גורל, היא בחירה.

בשפות אחרות, המילים "אושר" ו"מזל" קשורות זה בזה. באידיש אומרים: "גליקלך", שפירושו "מאושר" ופירושו גם "בר מזל". גם באנגלית אומרים "happiness" – "אושר", מה שמזכיר את המילה "hap" שפירושה "גורל". הדמיון הזה משקף את הרעיון שהאושר הוא תוצר של מזל מולד: או שנולדת בבית הנכון, עם אופי נפשי שמח וחלק, או שנועדת לחיי סבל.

ואילו יהודים אומרים: "מצווה גדולה להיות בשמחה!". כלומר, לא חייבים להיוולד שמחים, אפשר גם להיעשות כאלו. בכל מקום, בכל זמן, אדם יכול לבחור להיות שמח. הוא רק צריך לעבוד על זה.

לְשׁוֹן4 הָרַמְבַּ"ם הוּא: "הַשִּׂמְחָה שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה... עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא". הַלָּשׁוֹן "עֲבוֹדָה", וְכָל שֶׁכֵּן "עֲבוֹדָה גְדוֹלָה", מוֹרֶה שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן הַדּוֹרֵשׁ עָמָל וִיגִיעָה, עִנְיַן הַקָּשׁוּר עִם שִׁנּוּי הַטֶּבַע וְהָרְגִילוּת

הרבי מוכיח את העיקרון הזה מהחיים עצמם – השמחה איננה נתון אובייקטיבי; היא רגש סובייקטיבי, שתלוי באופן בלעדי בבחירה של האדם כיצד להסתכל על חייו ואיך לפרש אותם.

אָנוּ5 רוֹאִים בְּמוּחָשׁ אֲשֶׁר הָרֹשֶׁם מִמְּאֹרָעוֹת חַיֵּי הָאָדָם – תָּלוּי בָּאָדָם עַצְמוֹ, בְּאֵיזוֹ חֲרִיפוּת הוּא מְקַבְּלָם וּמֵגִיב אֵלֵיהֶם. מִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהָרַמְבַּ"ם, אֲשֶׁר חַיָּיו הַחִיצוֹנִיִּים הָיוּ מְלֵאֵי צָרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, יִסּוּרִים וַאֲסוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּבְכָל זֹאת הַשְׁקָפָתוֹ עַל הַחַיִּים הָיִיתָה אוֹפְּטִימִית וְטוֹבָה בְּיוֹתֵר. מִנֶּגֶד, רוֹאִים כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁחַיֵּיהֶם הַחִיצוֹנִיִּים לִכְאוֹרָה מֻצְלָחִים הֵם, וּבְכָל זֹאת רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת נִרְאֵית בָּהֶם אֵיזוֹ שְׂבִיעוּת רָצוֹן

אך כאן הגיע הזמן לשאול: מה בדיוק צריך לעשות כדי להיכנס ל'מוד' של שמחה?

לעשות שמחה

התשובה היא פשוטה מאד: צריך להביא את השמחה; לעשות שמחה, לדבר שמחה, לחשוב שמחה.

אדמו"ר הזקן בתניא כותב שאנחנו באופן תמידי ‘מתלבשים'. בכל רגע אנחנו לובשים שלושה לבושים רוחניים: מחשבה, דיבור, ומעשה. שלושת הלבושים הללו עוטפים את הנפש, ולמעשה קובעים איפה היא תימצא. אם אדם עושה בידיו דברים שמחים, מדבר בפיו דיבורים מלאי סיפוק והצלחה או חושב דברים כאלו – הוא נכנס מיד לאווירה כזאת ונעשה שמח.

בעוד שנטיית האדם היא לחפש את השמחה במחוזות מופשטים משהו, בתוך סבך של פתרונות מורכבים לתסביכי הילדות שלו או דרך תובנות פילוסופיות מעמיקות על משמעות החיים, התפיסה של התורה היא די פשוטה: התמקדו כאן ועכשיו במחשבות ובמעשים שלכם. במקום לשאול מה עלינו להרגיש, עלינו לשאול מה עלינו לעשות. במקום לתהות מה עלינו להיות, עלינו לברר מה עלינו לבצע הלכה למעשה. הרעיון במשפט אחד הוא, אם כן: הדברים הקטנים – הם הדברים הגדולים. דווקא המעשים הקטנים שנראים לעיתים מזויפים ומלאכותיים, הם אלו שמסוגלים לשנות את החיים.

במילים פשוטות: אם קמנו בלי מצב רוח, נכניס משהו טעים לפה, נרים כוסית ונפתח שולחן עם חברים. ניתן להוסיף על כך הנאות גבוהות יותר כמו "זמירות שבת" המרוממות את הנפש, וכן מצוות "שלום בית", שהיא מ"תענוגי שבת". אלו מעשים של שמחה.

יָמִים6 טוֹבִים... חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶם שָׂמֵחַ וָטוֹב לֵב... כֵּיצַד? הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. הַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶם בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים – אוֹכְלִים בָּשָׂר וְשׁוֹתִים יַיִן

ויש גם דיבור של שמחה: לומר מילים טובות. להתרגל להודות, לראות את הטוב בחיים ולציין אותו באופן ברור בדיבור ולהתמלא אושר ממנו.

כֹּל עִנְיְנֵי7 בְּרָכָה וְהוֹדָאָה קְשׁוּרִים עִם שִׂמְחָה, וּכְשֶׁיְּהוּדִי קָם בַּבֹּקֶר וְאוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי" וּמַמְשִׁיךְ עִם כֹּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, הַמְּדַבְּרוֹת עַל חֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַבּוֹרֵא – הֲרֵי מוּבָן וּפָשׁוּט גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה בַּדָּבָר

ומעל הכול והחשוב מכול: מחשבות טובות. די להזכיר את דברי הזוהר כי המילה "בשמחה" היא אותיות "מחשבה"! כיון שהכול תלוי בראש, ואם מקפידים לחשוב טוב ולהתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות – נהיה טוב.

מצוות השמחה היא אפוא למלא את הראש במחשבות טובות, להימנע עד הקצה האחרון ממחשבה מדאיגה או מייאשת; לדבר בפה על החלקים היפים בחיים; ולתת לגוף ליהנות מהשמחה והאושר להיות יהודי.

כשיהודי מטעין את עצמו בשמחה, זה מעניק לו את המוטיבציה לקום ולמצוא את האושר בחיים. מחקרים מראים שאפילו חיוך מלאכותי, מכני, של חמש דקות בבוקר, מעורר שמחה. כל פעם שנמרח חיוך על הפנים המוח משחרר "סרוטונין", שהוא ההורמון של האושר והלב מתמלא על גדותיו. אם נרצה לסכם במשפט אחד: האושר מוביל לחיוך, אבל גם חיוך מוביל אל האושר...