שאלה:

אני חברה בארגונים למען הסביבה והנושאים הירוקים ממש בוערים בעצמותיי. הייתי שמחה לו יכולתם לכתוב כיצד מתייחסת היהדות להגנת ושימור הטבע.

תשובה:

את בהחלט לא היחידה. בימים עברו אנשים היו פחות מודעים לנושאים הסביבתיים, הם האמינו כי העולם גדוש במשאבי טבע שלא ייגמרו לעולם. אך בשנים האחרונות המודעות לנושא הולכת וגדלה ועמה השאלה: מהי עמדת היהדות בנושא?

ובכן, כמובן שבתורה לא מופיע ציווי למחזר את בקבוקי הקוקה-קולה שברשותנו. היא גם לא מצווה עלינו לייצר מכוניות היברידיות... אך כמו בכל דבר בחיים, אנו כן יכולים למצוא התייחסות לנושא והדרכה לחיים.

בששת ימי בראשית נברא העולם, והאחרונים ברשימה היו האדם ואשתו חוה. כשהם פתחו את עיניהם בפעם הראשונה, העולם היה מושלם; הים והיבשה, החיות והעופות, משאבי הטבע למיניהם עמדו כולם לשירותו.

אין ספק כי האדם הוא במרכז הבריאה ותכליתה. לאף בריה מבלעדיו אין יכולת בחירה חופשית. החיה הטורפת לא עושה זאת מתוך רוע, והכינמת שמשמידה יבול שלם לא פועלת באכזריות. הם עושים זאת מתוך אינסטינקט – ליתר דיוק, הטבע שטבע בהם האלוקים. האדם, לעומת זאת, יכול לבנות או להרוס, לנטוע או להשמיד. לפיכך, טיפוח וניהול הבריאה נתון רק בידיו.

כך נאמר במדרש (קוהלת רבה):

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, נטלו והחזירו על אילני גן-העדן ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם! כל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך.'"

האם לאדם מותר להשתמש במשאבי טבע לצרכיו ולנוחיותו? בהחלט שכן. אך עם זאת, בורא העולם מבקש מאיתנו: הענקתי לכם אוצרות, אנא השתמשו בהם בזהירות.