גידול ילדים דורש מאתנו השקעה של זמן. אין לנו בחירה בנושא, שכן זו השקעה הכרחית. אך אנו יכולים לבחור מתי זה יקרה, כלומר, מתי להשקיע זמן זה בילדינו.

אנו יכולים לבחור לבלות את הזמן הזה בגיל צעיר, שבו אנו יכולים ליצור אצל ילדינו אופי חיובי וגישות שישרתו אותם היטב בחייהם הבוגרים. מאידך, אנו יכולים גם לבחור לבלות אתם זמן זה מאוחר יותר בחייהם – בכך שנפדה אותם ונציל אותם מצרות שונות שהם עשויים להסתבך בהן כאשר יגדלו. אין ספק שנשקיע בכך זמן, אך הדבר הנתון לבחירתנו הוא, מתי נשקיע זמן זה...

בני זוג סיפרו לי שיום אחד הגיעה בתם בת התשע מבית-הספר הביתה מתייפחת. "אני לא חוזרת יותר לבית הספר", היא אמרה. "המורה שלי שונאת אותי. היא הענישה אותי על משהו שלא עשיתי – שיעורי הבית שלי".

כהורים עסוקים החיים במאה ה-21 שהחיים מציבים תביעות גדולות על חלק ניכר מזמנם, אנו עשויים לבחור לסלק את הבעיה במהירות. "מעכשיו פשוט תתחילי לעשות את שיעורי הבית שלך!". "אל תדאגי, בשנה הבאה תהיה לך מורה טובה יותר". "עשי את שיעורי הבית בזמן, או ש..." יש הורים המוכנים לומר כל דבר כדי לסלק את הבעיה כדי שיוכלו להתמקד בדברים שנראים להם חשובים יותר.

בני-הזוג שדיברתי אתם החליטו לחדול לזמן-מה מכל שאר עיסוקיהם ולדון בעניין עם בתם. הם בחרו להשקיע את הזמן עכשיו.

"נראה לי שהעניין הזה מאוד מטריד אותך", אמר האב לבתו. "הסבירי לי איך את מרגישה. כשאת אומרת שהמורה שלך שונאת אותל, למה בדיוק את מתכוונת? את חושבת שהיא שונאת אותך כל הזמן, או רק כשעשית משהו נגד כללי בית הספר? את חושבת שהמורה התרגזה עלייך כאדם, או שהיא התרגזה על מה שעשית או לא עשית?" הם עודדו אותה ועזרו לה להפריד את הסיפור מן המשמעות ומן הפרשנות שהיא נתנה לו.

מקץ שעה וחצי של שאלות פתוחות ושל שיחה לא-שיפוטית, הגיעה הילדה בת התשע למסקנה משל עצמה. "מה שהיא לא אהבה זה המעשים שלי ולא אני, ויש לי אחריות למעשיי". הילדה החליטה החלטה איתנה לעשות את שיעורי הבית שלה בזמן.

בבוקר המחרת, התרגשו ההורים מאוד כשמצאו מכתב התנצלות שכתבה הילדה למורתה, ובו היה כתוב שמעתה ואילך היא תעשה את שיעורי הבית שלה ותציית לכללי בית הספר. האם המשיכה, "הלכתי למורה ושיתפתי אותה בחוויה, והודיתי לה על כך שהתעניינה בבתי. היא העריכה את תמיכתי ואת העידוד שלי, ושתינו יצאנו מן השיחה כשאנו מרגישות שאנו עובדות יחד בשיתוף פעולה".

הורים אלה, בכך שבחרו להשקיע זמן במציאת פתרונות אקטיביים לבעיה, במקום להסתפק בתיקון מהיר וחפוז, עשו התקדמות משמעותית לקראת נטיעתם של חמישה ערכים חשובים בנשמת ילדתם:

1. אחריות. – "בעייתי היא אחריותי". הם התעקשו על כך שבתם תיקח אחריות למעשיה. אל תאשימי אחרים, קחי פיקוד על חייך.

2. הערכה עצמית חיובית. – הם נתנו לבתם את ההרגשה שהיא חשובה מספיק כדי ששני הוריה יפסיקו הכל כדי להקשיב לה באמת ולהתמקד בה.

3. יכולת הבחנה בין סיפור לפרשנות. – הם לימדו את בתם להבין את ההבדל שבין הסיפור עצמו לבין הפרשנות שהיא נתנה לו. לעתים קרובות, הפרשנות שלנו היא המשפיעה עלינו, ולא האירוע עצמו.

4. התמודדות עם בעיה. – הילדה למדה שחשוב להתמודד עם בעיה כשהיא קטנה, במקום להניח לה לגדול במשך זמן רב עד שהיא יוצאת מכלל שליטה.

5. אמון. – הילדה למדה שהיא יכולה לתת אמון בהוריה ולשוחח עמם בגילוי לב גם כשהיא "מפשלת". היא קיבלה חיזוק ועידוד שלא ישפטו אותה, וכי לא משנה מה קרה בינה לבין מורתה, הוריה אוהבים אותה ללא תנאים. היא למדה שהיא לא צריכה ללכת למקום אחר כדי לחפש את התמיכה הזו.