כל כך קל לכעוס על ילדים. הם שוברים את קערת החרסינה, מאבדים כסף, מעילים וכרטיסיות אוטובוס, מייללים כאילו העולם מתמוטט כי הם לא קיבלו מה שהם רוצים, מסרבים לנקוף אצבע כדי לעזור, מביכים אותנו, מאכזבים אותנו, מציקים לנו ולפעמים שונאים אותנו. יתכן ולאדם יהיה תואר בפסיכולוגיית ילדים והוא עדיין יחוש חסר אונים ורותח מזעם, לפעמים. תכופות, עצבינו מתוחים ואפשר לדחוף אותנו אל מעבר לקצה בכל מעשה קטן של התנגדות או חוסר כבוד כלפינו. מה תוכלו לעשות?

קודם כל, הבינו שאם הילד עייף, הוא מרגיש קצת לא-שפוי. תשישות הורסת את יכולתו המוגבלת לעשות החלטות נבונות – בדיוק כמו אצלנו! המציאות מתעוותת והוא נתקף בחרדה איומה, בתחושה שהוא המום, מבולבל וחסר אונים. בנקודה זו, הורים רבים צורחים עליו "להפסיק עם השטויות האלה", נותנים לו פליק כדי לגרום לו להתנהג יפה או מאיימים עליו במשהו. הזכירו לעצמכם שהילד אכן רוצה להפסיק, אך אינו יודע כיצד לעשות זאת. זוהי הרגשה נוראית, לאבד שליטה, אך הוא עדיין לא רכש את הכלים להרגיע את עצמו. כדי לעזור לו, עלינו להישאר רגועים. אך כיצד? כאשר היפחות החודרניות הללו מעוררות בנו את אותם רגשות טירוף וחוסר-אונים מוחלט שאותם חווינו כילדים, הגיע הזמן לעשות קצת עבודת תיקון פנימית.

קח רגע אחד כדי להיזכר כיצד הרגשת חסר שליטה כשהיית ילד. איך טיפלו בך הוריך במצב הזה? אם הם לא הגיבו בצורה חיובית, קח את הזמן עכשיו, כדי לדמיין לעצמך את עצמך כהורה מלא חמלה. דמיין כי אתה מחזיק את עצמך חזק בחיבוק אוהב. אמור לעצמך, "אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש. אתה רעב ועייף. אתה מרגיש מבולבל לגמרי. אתה פשוט לא מסוגל להפסיק. אני יודע שאתה לא מסוגל להפסיק עכשיו. תן לי לנענע אותך ולשיר לך. בקרוב תירדם וכל הרגשות הרעים ייעלמו להם". אם תוכל לחוש אמפטיה כלפי מה שחווה "הילד הפנימי" שלך, ולהכיר באותם רגשות שאותם חווית לפני זמן רב, תוכל לעשות זאת גם במציאות. התאמן בכך כמה דקות היום, כדי שתוכל להגיב בצורה חיובית כאשר אם ייצאו משליטה.

זכור, כל שעליך לעשות הוא לגלות אמפטיה ולהכיר שוב ושוב במצב. אפילו אם הילד לא נרגע מיד, אתה תישאר רגוע. אם אתה בחנות, קח את הילד הצידה לכמה רגעים ועשה זאת. אם אתה ברחוב, שב על אבן השפה וחבק אותו. בכל פעם שתגיב בסבלנות וברוך, תהיה מזין חלק נסתר בתוך עצמך, אשר המתין שנים רבות ליחס החם והאוהב הזה.

כאשר ילד מתנהג בצורה מרושעת, חצופה ועזת מצח, הדחף שלך להכות חזרה יהיה חזק מאוד אם תחשוב עליו כעל ילד מפונק וכפוי טובה, המנסה לשגע אותך. כיוון שכאשר הוא מתנהג כך אתה חש ככישלון בעצמך, תרצה לוודא שגם הוא ירגיש כמו כישלון, ואז שניכם תילכדו בסערת האשמה, הבושה והזעם. אם, מצד שני, תחשוב לעצמך, "רגע, זו הזדמנות להראות כמה תכונות אופי טובות ולתקן את הכאב שבלבי שלי", אזי תימנע מלהיות נוקמני ומעניש. כאשר ילדיי התנהגו לא יפה, אימנתי את עצמי לומר להם, "תודה לכם על ההזדמנות לעבוד על האופי שלי". בדרך כלל, הם היו משתתקים לחלוטין, המומים מן המילים הללו, לפחות לכמה שניות, שנתנו שהות מספקת בידי כדי לחשוב על תגובה בוגרת לסיטואציה. אפילו אם הם לעגו לי, הייתי אומרת, "הו, נהדר, עוד הזדמנות לעבוד על תכונות האופי שלי!"

ילדים מניחים שיש לנו הרבה יותר חוכמה, כסף וכוחות משיש לנו למעשה. הם לא מבינים שאנו יכולים להרגיש מותשים, משועממים ומתוסכלים. הם מביטים אלינו כדי ללמוד כיצד להגיב בשעות משבר. אם נסתכל על המשברים הללו כעל הזדמנויות לגעת בחוכמה הפנימית שיש לכולנו, יתפוגגו רגשות הזעם, האשמה והבושה. בכך שנכיר באימת הילד ובתחושות הפגיעות שלו, שפעם חווינו כילדים, נוכל להתחיל לקבל את המזון הפנימי שלו אנו זקוקים, ולקבל את הכוחות שאנו זקוקים להם כדי להגיע הביתה מחנות הנעלים, או לעבור את הארוחה בדרך שתגרום לנו לחוש גאים בעצמנו וכי אלוקים גאה בנו.

בכל פעם שבה אנו מגיבים לאחרים ברגישות, הילד העורג לאהבה בתוך כל אחד ואחת מאיתנו מקבל הזדמנות נוספת לקבל מזון פנימי. איננו יכולים להזין אחרים אם לא נזין קודם כל את עצמנו. לכן, בפעם הבאה שבה יעלו בכם רגשות לא נעימים כלשהם, ודאו שאתם אומרים לעצמכם, "זה בסדר שאני מרגיש את הרגשות הללו. אני אנושי. אני לא מוכרח להיות מושלם. אני לא מוכרח להיות בולט. איש לא מוכרח לאהוב אותי או אפילו את ילדיי. אני פשוט צריך לעשות כמיטב יכולתי להתייחס לאחרים באהבה ובטוב-לב ולאהוב ולקבל את עצמי בצורה שלמה ועמוקה כפי שאני עכשיו". החמלה שתיתנו לעצמכם תתבטא ביותר חמלה כלפי אחרים.