אחת התוצאות הטרגיות של נישואין לא-מאושרים, היא שילדים גדולים עשויים להתרחק מהוריהם. אפשר להבין מדוע הם ירצו להתרחק מהורים מכורים, מתעללים או מזניחים. אבל מה שמבלבל מאוד הוא כשילדים רבים מפנים את גבם דווקא להורה שהיה האוהב ביותר ולזה או זו שהשתדלו יותר לשמור על הנישואין למרות ההתעללות מבן/בת הזוג. לו היית הורה אוהב ואת מרגישה כאילו נזרקת החוצה בקור ובחשכה, אין ספק שאת מוכה יגון ותדהמה, תוהה איך זה קרה. כל יום, את תוהה איך יתכן שלמרות כל מה שעשית בשבילם, הם כמעט ולא מתקשרים, או שהם מקצרים בשיחות, מתרגזים שהתקשרת או עסוקים מכדי לדבר.

לבך מתכווץ בוודאי בכאב כשאינך מוזמנת להתכנסויות משפחתיות או שאומרים לך לא לשלוח מיילים. אם אחת אמרה, "בתי ואני היינו קרובות במיוחד. תמיד הייתי חברתה ואשת-סודה הטובה ביותר. אך מהרגע שהתחתנה, פתאום אין לה זמן בשבילי. היא אף פעם לא מזמינה אותי לבקר, אך עושה כל דבר כדי להשביע את רצונה של חותנתה השתלטנית, שמגיעה אליה לעתים קרובות. אני משתוקקת לחלוק עמה את פרטי חיינו כפי שנהגנו לעשות פעם. אינני מצליחה להתרגל לכך שזורקים אותי בלך-ושוב. זה איום כשמוחקים אותך, יותר גרוע ממוות".

סוג זה של צער, פירושו כאב מתמשך שאין לו כל סיום או מרפא. כדי להמנע מלהוסיף לכאב שאתה כבר חשה, להלן דברים שכדאי לוודא שאת לא עושה:

1. הימנעי מאשמה. אלא אם כן התעללת או הזנחת את ילדיך בכוונה, עלייך לסלוח לעצמך שוב ושוב. עשית את המיטב בנסיבות קשות מאוד, למרות העובדה, שעקב היגון, ההתעללות והיעדר האהבה, לא תמיד התנהגת כקדושה. את מתארת לעצמך שילדים שעברו התעללות ירצו להתרחק מן ההורה המתעלל. אך באופן אירוני, הם עשויים להשתוקק דווקא לאהבתו! אמנם אהבתו של ההורה האוהב נותרת תכופות בלי שיעריכו אותה, ונלקחת כמובנת-מאליה, הרי ילד שבילה שנים רעב לאהבה, עשוי לחוות כמיהה עזה לספק את הצורך הזה, כמבוגר. מאידך, יתכן שילדייך יקשרו אותך עם ההורה הסובל מהפרעה, ולא משנה כמה אהבה הרעפת עליהם, ולא ירצו לקיים קשר כלשהו עם אף אחד מכם. בעיניהם, זה כמו "עסקת חבילה". כשהם חושבים עלייך, הם חושבים גם על ההורה האחר.

2. שאלי את הילד אם יש משהו שאת יכולה לעשות כדי לשפר את מערכת היחסים ביניכם. אם התעללת בו, בקשי סליחה. הניחי לו לדבר על המקרים הכואבים בלי להתגונן ובלי להתכעס. עם זאת, אם הילד נקמן ואכזרי, אמרי לו, "אני מצטערת, אבל אני צריכה לסיים את השיחה. עשיתי ככל יכולתי כדי לשפר את היחסים בינינו ולא אתעלל בעצמי בכך שארשה שיתעללו בי שוב." סביר שאת שייכת לסוג האנשים שיעשו כל דבר כדי להישאר בקשר (וזו הסיבה שבגללה נשארת במערכת היחסים המתעללת), אך אין זה בריא לתת שיתעללו בך שוב עכשיו, בתקווה שהדבר ירפא את הפצעים. לאי-רגישות יש מרכיב גנטי חזק, ויתכן וילדייך ירשו זאת מן ההורה הסובל מהפרעה.

3. הביני את הכאב שלהם. החיים במשפחה שאינה מתפקדת כהלכה יוצרת בושה וחרדה גדולות אצל ילדים. לאחר שהיו עדים להתנהגות לא נורמלית, הם עשויים לחשוב שהתנהגות כזו היא נורמלית ומוצדקת. אם בעלך העניש אותך בכך שלא דיבר אתך במשך שבועות, ילדים עשויים לחשוב שזוהי התנהגות מקובלת. יתכן שהם למדו לנצל אותך בלי בושה כדי לקבל כסף או תשומת לב, או שהם למדו להציק לך ולדבר בבוז אם ראו את בעלך מתייחס אליך בבוז. אם את גרושה, אולי הם כועסים על כך שהרסת להם את תקופת הילדות שלהם. אם לא התגרשת, הם עשויים לכעוס על כך שלא נתת להם ילדות מאושרת יותר. מסיבות רבות, יתכן שלימדת אותם להיות חשאיים מאוד כלפי זרים, מה שלימד אותם לנצור מידע. ילדים רוצים להיות "בצד המנצח", כלומר בצד שיש לו כוח. ילדים רבים מקשרים כוח עם קור, ציניות וחוסר רגישות. אם אין להם אדם שהם יכולים לתת בו אמון, ילדים לומדים לנתק [דיסוציאציה], להתנתק ולרחוש חוסר-אמון. זכרי, האדם שהכי פחות רוצה במערכת היחסים, הוא האדם השולט במערכת יחסים זו. זוהי עובדה כואבת של החיים.

4. אל תמתחי ביקורת ואל תאיימי. אל תיכנעי לפיתוי לומר להם שהם קשי-לב, אגואיסטיים ונרקיסיסטיים. אל תאמרי, "אתם עוד תבכו על הקבר שלי כשאמות! אלוקים יעניש אותכם על כך שהתעלמתם ממני", או "אתה מתקשר רק כשאתה רוצה כסף!". אל תתחנני בפניהם לבקר אותך או להתקשר אלייך, כיוון שהדבר ירעיל את מערכת היחסים שלכם אף יותר. אי אפשר לאלץ אדם אחר לאהוב. זה צריך לבוא מבפנים. לאור רמת המודעות שיש להם בנקודה זו בחייהם, זהו הטוב ביותר שביכולתם לעשות.

5. אל תנסי לפענח מה הבעיה. הורים אוהבים תכופות עסוקים באופן אובססיבי ב"עיבוד העבר", בניסיונות להבין מה קורה, "מה עשיתי לא בסדר? האם הייתי אכזרית מדי? האם הוצאתי עליהם את המרירות ואת התסכולים שלי? האם פינקתי אותם יותר מדי וחששתי להשליט עליהם משמעת מפחד לאבד את מקור האהבה היחיד שלי? האם פחדתי שהם ישנאו אותי או ילשינו עליי שוויתרתי ונכנעתי? האם זה מה שגרם להם להיות אגואיסטיים כאלה? האם השתמשתי בהם בתור "תחליפי בן-זוג" וכמהתי לחום שלהם, כך שהם למעשה בזים לי כנזקקת ותלותית מדי? האם השתמשתי בהם בתור "תחליפי מטפל", ושיתפתי אותם בפרטים המזעזעים של האומללות שלי, וזה גרם להם להרגיש שרובץ עליהם משא כבד מדי? האם הפכתי אותם ל"תחליפי הורים" וחיפשתי אצלם ביטחון ועצה, והדבר גרם להם לשנוא אותי? אולי לא הייתי מספיק נוכחת בשבילם, כיוון שהייתי המפרנסת היחידה ונעדרתי במשך שעות, ובכך אילצתי אותם להסתדר בעצמם?" תהיינה התשובות אשר תהיינה, העיסוק בספקולציות יטריף אותך. בסופו של דבר, לעולם איננו יכולים לדעת בוודאות של 100% מה גורם לילדים להתרחק מהוריהם.

6. למדי "לנהל" את יגונך, כמו מחלה פיזית שלא ניתן לרפא אותה ולכן צריך ללמוד לחיות אתה. המנעי מלהשוות את עצמך לאנשים שיש להם קשרים אוהבים וחמים עם ילדיהם. השוואות יגרמו לך לטבוע ברחמים עצמיים. כן, כואב לראות ילדים ונכדים בוגרים המבקרים את הוריהם בעוד ביתך שלך ריק. מכאיב אף יותר כאשר אומרים לך שילדייך מיודדים עם בני משפחה אחרים או אף עם אלה שגרמו לך את הכאב הגדול ביותר. כדי להתמודד עם היגון והצער, ולהמנע מלחוש ככישלון, אני ממליצה מאוד להשתמש ב-EFT – הטכניקה לחופש רגשי. EFT מלמדת אותנו לקבל את הכאב שבחיינו ולצמוח מתוכו.

7. נסי ליהנות מן החיים במידת האפשר. ליהנות מפרחים ומתחביבים. לכי לשיעורי ריקוד. את מוכרחה שיהיה לך מקור לאהבה בחייך. מצאי אנשים המסוגלים להעריך את לבך האוהב. ישנם אינספור ארגונים הזקוקים לעזרה, ויתומים אמיתיים רבים, או "יתומים רגשיים", הכמהים לאהבתו של מישהו.

יש לנו מעט מאוד שליטה על מי אוהב אותנו ומי לא אוהב אותנו. כל שאנו יכולים לעשות הוא להיות גאים בעצמנו על כך שהתמודדנו עם הכאב באמונה ובחמלה. אנשים עשויים שלא להבין אותנו ולא לחוש חמלה כלפינו, אך אנו יכולים לנסות להבין אותם ולרחוש חמלה כלפי עצמנו. בכך שנמלא את לבנו בחמלה, אנו נעשים פתוחים לכל מיני אפשרויות.

יש ילדים שהולכים ומתקרבים במהלך השנים, אך אין ערובה לכך. יקרה אשר יקרה, הקרינו בטחון ועוצמה! אל תצפו להבנה או לרחמים. השתמשו בכאב כדי לדרבן אותכם לתרום לקהילתכם וליצור מערכת יחסים איתנה עם הקדוש-ברוך-הוא.