מהם הדברים שאותם אנו מטפחים? מה אנו מעריכים באמת? מהם הדברים שעבורם אנו מפנים זמן מזמננו הפרטי?

בפרשת השבוע מוצבים שני רעיונות זה בצד זה באופן מוזר ומסקרן. התורה מזהירה אותנו מפני כך שנרשה לעמונים ולמואבים להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. מהן הסיבות לכך? ראשית, מפני שהם לא קידמו את פנינו בלחם ובמים בדרך יציאתנו ממצרים. ושנית, כיוון שהם שכרו את בלעם... לקלל אותנו.

רשימת פשעים כל כך מגוונת מגובבים יחדיו בפסוק אחד. באותה נשימה נאמר לנו לשמור מרחק מהם – מצד אחד, כיוון שהם לא היו מארחים טובים כשהיינו עם עייף ורעב הצועד במדבר ממצרים, ומצד שני – כיוון שהם שכרו את הנביא בלעם כדי להשמידנו. כיצד ניתן בכלל להשוות את שתי הסיבות הללו זו לזו? הראשונה היא פשוט היעדר הכנסת אורחים, בעוד השנייה היא כמעט נסיון לרצח עם !

התשובה היא שהשניים דווקא קשורים זה לזה. האחת מחזקת את השנייה והאחרת מוכיחה את החטא שבראשונה. אילו היה כאן רק עניין של חוסר גילוי נדיבות במהלך מסענו במדבר, אולי ניתן היה להצדיק זאת בכך שהם היו בעצמם עניים וחסרי כל. אולי עמון ומואב היו בתקופת שפל כלכלי. אולי הם היו במצוקה כלכלית ולכן לא היו מסוגלים להכניס אורחים? אילו לא היה להם די עבור עצמם, כיצד נוכל לצפות מהם להאכיל פיות נוספים?

אולם כאשר אנו רואים שבלעם הנביא נשכר על ידם כדי לקלל את העם היהודי, או אז אנו יודעים שכסף לא היה הבעיה. האם אתם חושבים שבלעם היה זול? בלעם היה יועץ יקר מאוד. "בית מלא זהב וכסף" היה המחיר שנקב בו. אם מצאתם כסף לשלם לו, אזי הייתם יכולים גם למצוא כמה שקלים כדי לתת קצת לחם ומים לנוסעים העייפים והרעבים. העובדה שהם היו מוכנים לשלם לבלעם סכום כל כך מופרז מוכיח את גודל פשעם ואת עוצמתו.

עמון ומואב אולי נכחדו, אך מורשתם ממשיכה לחיות.

אחד מן הגורמים המרכזיים של הביצה הטובענית שנוצרה במזרח התיכון היא הבעיה הפלסטינית. כל כך הרבה בני אדם חיים בסחי ובמאוס במחנות פליטים. באמת רחמנות עליהם. אך מדוע האנשים האלה לא קיבלו מגורים ומזון מאחיהם כל השנים הללו? ישראל קיבלה פליטים יהודיים מארצות ערב – מסוריה, מתימן, מאירן ומעירק. לאחרונה הם אף קלטו רבים מאתיופיה ומרוסיה. ישראל היא מדינה קטנה בעלת משאבים מוגבלים, אך אף יהודי לא מסורב עלייה. כולם ברוכים הבאים.

אם כן, ישראל מסוגלת לעשות זאת, אך העולם הערבי, על אדמותיו ועושרו, אינו מסוגל לכך? ערב הסעודית בונה ארמונות ועוסקת בכל מיני פרויקטים מלכותיים מיותרים. האם הייתם פעם בשדה התעופה בדובאי? מיליארדים מושקעים שם בכל מיני מותרות מנקרי עיניים, אך אין הם מסוגלים לעזור לאחיהם ולאחיותיהם הפלסטינים האומללים!

למרבה הצער יש לנו בעיה דומה גם בקהילתנו שלנו. לעתים כה תכופות פונים לאדם יהודי בבקשה לסייע לדבר בעל ערך והוא טוען שאין לו אמצעים לעזור, אך ביום המחרת הוא מבזבז כספים רבים באיזה בית הימורים? אנו עסוקים מדי מכדי להגיע להרצאה בבית הכנסת, אך יש בידנו שפע של זמן כדי שנוכל להרשות לעצמנו להרוג ערב במשחק פוקר.

זה מזכיר לי אדם ששאל אותי אם הוא באמת צריך לשים מזוזות על כל משקופי הדלתות בביתו. כשאמרתי שכן, הוא נאנח אנחה עמוקה. "אוי, רבי, אבל בדיוק בניתי בית חדש עם שמונה עשר חדרים. יש לך מושג כמה יעלו לי המזוזות?!"

אנו מצויים כעת בחודש אלול, וזהו זמן להסתכלות פנימה ולחשבון נפש לפני ראש השנה, יום הדין שלנו. בואו נהרהר באופן שבו אנו מוציאים את כספנו ובאופן שבו אנו מעבירים את זמננו ונשתדל כמיטב יכלתנו להיות עקביים וישרים בפני אלוקים ובפני זולתנו, גברים ונשים כאחד.