המשכון
בפרשת השבוע 'כי תצא' אנו לומדים, שאדם שהלווה לחברו ממון יכול לדרוש ממנו חפץ כמשכון עבור ההלוואה. אולם, התורה אוסרת עלינו לקחת פריט שימושי בחיי היומיום. למשל, אם הלווה שנתן את הכרית היחידה שלו כמשכון, יהיה על המלווה להשיב לו אותה מדי לילה.
התורה מסיימת את הנושא במילים: "ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך". רש"י, פרשן המקרא הגדול מבאר שאפילו אם הלווה לא יעריך את מעשה החסד שלך, הפעולה תהיה ראויה לשבח בעיני הבורא.
מניע
רבי לוי מברדיצ'ב הסביר את הרעיון מאחורי דבריו של רש"י: ישנם כאלו העושים מעשים טובים כי הם מצפים להכרה, הערכה או דברי תודה. הפסוק מלמד אותנו שהדרך הטובה ביותר לבצע מצוה היא לא למען קבלת תגמול – אם כי וודאי שהתגמול יגיע בסופו של דבר – אלא למען האלוקים.
ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך. אנחנו צריכים לבצע את המצווה משום שהאלוקים ציווה אותה, ולא בשל השכר שנקבל.
סיפור
פעם נאמר לרבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט) שהוא איבד את חלקו בעולם הבא. הבעל שם טוב שמח מאוד ואמר: כעת יש לי הזדמנות לעבוד את הבורא לשם שמים בלבד.
כששמעו את דבריו במרום, החליטו שלא זו בלבד שישיבו לו את חלקו בגן-עדן, אלא אף יכפילו אותו.
הוסיפו תגובה