בדמוקרטיה וכן בהלכה היהודית, הרוב קובע. בית דין חייב להיות מורכב ממספר אי-זוגי של שופטים כדי שתמיד יהיה רוב לדיעה כזו או אחרת.

אך העובדה היא שלפעמים הרוב טועה.

בפרשת השבוע מסופר על שנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ המובטחת, והסיפור הזה הוא דוגמא מצויינת לכך.

רק שניים מתוך השנים-עשר, יהושע וכלב, נשארו נאמנים למנהיגם, למטרה שלשמה נשלחו ולהבטחתו של אלוקים שאכן זוהי הארץ המובטחת. כל שאר עשרת המרגלים סטו מן הדרך.

המרגלים נשלחו לברר מהי הדרך הטובה ביותר לכבוש את ארץ כנען. במקום לעשות זאת ולשוב עם דיווח טכני של אסטרטגיה למלחמה, הביאו עשרה משנים-עשר המרגלים דו"ח שלילי שנועד להפחיד את בני ישראל ולהניאם מלהיכנס ל"ארץ אוכלת יושביה" ושבסופו באה המסקנה הפסימית, "לא נוכל לעלות" לארץ.

בני העם הגיבו בהתאם. הם זעקו למשה והתלוננו על כך שהוציא אותם ממצרים. כעונש, האלוקים גזר כי דור המדבר לא יזכה להיכנס לארץ. יתר על כן האלוקים קבע כי יום זה של בכי שבו הם בכו ללא כל סיבה טובה יהפוך ליום בכי עבור הדורות הבאים. חכמינו זכרונם לברכה מסבירים כי היה זה יום תשעה באב, היום שהיה עתיד להפוך ליום אבל על חורבן בית המקדש ועל אסונות לאומיים אחרים במהלך ההיסטוריה.

מדוע בני העם לא הלכו אחרי שני המרגלים הטובים, יהושע וכלב, במקום אחרי המרגלים האחרים? התשובה פשוטה: הם היו הרוב, והרוב קובע.

אולם באופן טראגי, העם תמך בצד הלא נכון, וכתוצאה מכך נאלצו "לבלות" חופשה ארוכה יותר במדבר ועד היום אנו סובלים מתוצאות הטרגדיה שהתרחשה שם.

לכן, למרות שאנו עשויים להיות דמוקרטים מושבעים ולהאמין בתהליך הדמוקרטי, הרי ברור שיהיו זמנים בהם דווקא המיעוט יצדק.

פעם טען יהודי ציניקן כנגד הרב ישראל מאיר הכהן כגן, הידוע בכינויו "החפץ חיים": "רבי, האם התורה עצמה לא קובעת שעלינו ללכת עם הרוב? ובכן, הרי הרוב הגדול של היהודים כיום אינו דתי. מדוע אתם, הדתיים, לא מצטרפים אלינו?"

החפץ חיים השיב לו בסיפור:

"לאחרונה הזדמן לי לחזור מנסיעה חשובה. בדרך חילק הנהג מנות וודקה נדיבות לנוסעיו כדי שיהיה להם חם ונוח. גם הנהג עצמו שתה מנה של וודקה גדולה מן המותר.

"כאשר הגענו לצומת דרכים, שררה מחלוקת באשר לכביש שאליו צריך לפנות. רוב האנשים טענו כי צריך לפנות לצד שמאל. אני הייתי אחד הנוסעים היחידים שלא שתו, וידעתי ללא צל של ספק כי עלינו לנסוע ימינה. אז אני שואל אותך, ידידי, האם גם עליי היה לפעול בהתאם לדעת הרוב? כולם היו שתויים להחריד ויכולת השיפוט שלהם נפגמה. תודה לא-ל שדעתי נתקבלה".

לעתים קרובות מדי, ערכי "העולם" והשיפוט שלו הם פשוט מוטעים. אפילו אם אנשי המוסר יהיו מתי מעט, עדיין נוסיף ללכת בשביל השפוי והראוי.

אנו היהודים מעולם לא שיחקנו במשחק המספרים. תמיד היינו העם הקטן ביותר. איננו ידועים בזכות מספרנו הכמותי אלא בזכות המוסריות שלנו.

לפני זמן – דומני שזה היה בתקופת "טבח ג'נין" הפיקטיבי – שאל מזכ"ל האו"ם דאז, קופי אנאן: "האם יתכן שכל העולם שוגה וישראל צודקת?" ונחשו מה? הוא צדק בהחלט. כל העולם טעה וישראל צדקה. פשוט לא היה טבח כזה כלל.

אשתי הייתה מורה בבית ספר תיכון במשך שנים רבות. פעם שאלה אותה אחת מתלמידותיה הקודמות אם היא מוכנה לדבר איתה באופן פרטי שכן היא זקוקה לעצה. היא הייתה אישה צעירה וכולם אמרו לה שהיא מטורפת כי היא מתעקשת להיות בתולה בעת נישואיה. היא ביקשה מאשתי חיזוק לכך שהיא לא מאבדת את שפיותה.

לעתים תכופות מדי, העולם הוא ה"משוגע" המאבד כל שליטה על עצמו. נדרש אופי חזק במיוחד כדי לעמוד בפרץ ולא להיכנע לסחף הרוב השתוי.

מי ייתן ואלוקים יעזור לנו, גברים ונשים בעלי שיעור קומה ושאר רוח. מי ניתן ונקבל את ההשראה ואת האומץ להתייצב זקופים ולתת לקולנו להיספר, אף אם פירוש הדבר הוא להיות קול בודד הקורא במדבר. אחרת אנו עשויים לעולם לא להגיע ליעדנו ולמחוז חפצנו.