יום שבת אחד, בסיום התפילה, הכריז הרב: "בשבוע הבא אני הולך לנאום על ההגינות. אבקש מכם להתכונן לנאום, ולקרוא את פרק נ"א בספר בראשית".

בשבוע שלאחר מכן קם הרב ואמר למתפללים: "כעת, כל מי שעשה כפי בקשתי וקרא את פרק נ"א ב"בראשית", ירים את ידו, בבקשה".

כמעט כל האצבעות הורמו.

ואז אמר הרב: "בדיוק אתכם אני רוצה לשוחח על הגינות. בספר "בראשית" אין פרק נ"א"...

סיפור משפחתי? כמה פעמים אנו מוצאים את עצמנו במצבים דומים? בזמנים כאלה, לעיתים קרובות אנו משכנעים את עצמנו שאנו לא ממש משקרים, זה לא נורא כל כך, זו כמעט אמת. אנו מגלים ש"האמת המלאה" היא מצרך יקר ערך וכזה שלא נתקלים בו בקלות רבה כל כך.

בפרשת השבוע שלנו, המרגלים נשלחים לארץ ישראל, אז קראו לה כנען, כדי לרגל ולראות את הארץ. הם חוזרים עם דיווחים כוזבים, אך הם מתחילים ואומרים למשה: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא..." (במדבר יג, כז).

רש"י מביא מן המדרש, ש"כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו". כל שקר יש בו שמץ של אמת. לצערנו, לעיתים קרובות מדי, יש באמת שמץ של שקר.

רדיפת האמת הוא נושא החוזר על עצמו במסורת היהודית. לעיתים קרובות מתייחסים לתורה כ"תורת אמת", וההבחנה באמת הינה דרישה בסיסית על מנת שננווט נכונה את דרכנו בחיים.