כל הבתי כנסיות ברחבי העולם נראים אותו דבר. לא, זה לא הריח וגם לא עיצוב הפנים, שכן אלה משתנים בהתאם לשורשים התרבותיים של מכין הצ'ולנט (חמין) ושל מעצב הפנים. כוונתי היא ללוחות ההקדשה הקבועות בקירות המשבחות את נדיבותם של תורמים שהלכו לעולמם.

האם שמעתם את הסיפור על הבחורצ'יק החברה'מן ממשרד הביטחון הישראלי ששכנע אלף יהודים עשירים מן התפוצות לתרום לרכישת מפציץ חמקן מן הדור החדש, ואז החמקן התרסק בהמראה מחמת משקלם האדיר של כל שלטי ההקדשה והתודה שהיו תלויים בו? זו לא בדיחה. לפעמים נראה כי הדרך היחידה בה ניתן לשכנע יהודי לתמוך במטרת צדקה היא להבטיח לו לתלות את שמו במקום בולט. אפשר לחשוב שבכניסה לבית המקדש בירושלים היה שלט גדול ועליו פרסומת על תרומתם של "הורדוס ובני משפחתו". ...

אבל – האם יש בכך פסול?

אפשר לתהות על כך: אילולא היו משלמים על הכרה הולמת, האם עדיין היו אנשים כל כך נכונים לתרום למטרה? זוהי טכניקת גיוס כספים מוכרת ורבת שנים, ואם אפשר בדרך זו לשכנע עוד אדם אחד נוסף להוציא כך את כספו שהרוויח בעמל, בין אם בשל הפרסום שקיבל חברו ושהניעו לכך, או מפני שהוא פשוט מחפש "כבוד" – האם אין זה בסופו של דבר רק תורם באופן חיובי לתועלת הקהילה ולרווחתה?

הבעיה נעוצה לא בכך שאנו רוחשים כבוד לאלה שתורמים כסף. אחרי ככלות הכל, ישנן מטרות רבות והרבה פחות ראויות שאותם אנשים יכלו להשקיע בהן את כספם, והם ראויים לתודתנו על החלטתם לתרום לקהילה בצורה נדיבה כל כך. הבעיה מתעוררת כאשר הפילנתרופים הם בני האדם היחידים שמקבלים תשומת לב והוקרה.

אנו קוראים בפרשת השבוע על השלמתה המוצלחת של בניית משכן אוהל מועד. משה עמל קשות כדי להשלים את המלאכה בצורה נאותה, בזמן ובתקציב שעמדו לרשותו. העם היהודי – ביחד ולחוד – תרמו כמויות מספיקות של חומרי בנין כדי לעצב ולרהט את משכן האלוקים באופן שהולם את מי שעתיד היה לשכון בו. בטקס ההקדשה, משה בירך את הנוכחים והביע את משאלתו שאלוקים יברך אותם כתודה על מאמציהם, וכי ברכת אלוקים תשרה לנצח על כול מלאכתם. ובלשונו של משה: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

מעניין לראות כי הפרשנים הקלאסיים מבינים ברכה זו כברכה המכוונת ישירות לצוות האומנים והמתנדבים שעבדו על הפרויקט ולא לתורמים ולפורשי החסות.

אין כוונתי לטעון כי התורמים לא היו ראויים לברכה, שכן הם קיבלו תודה ודברי שבח כאשר נתנו את תרומתם. אולם הבחירה בשלב זה לתת תשומת לב לעובדים דווקא הייתה דרכו של משה לחזק באופן מעודן את המסר החשוב ביותר, והוא – שנתינה היא דבר נהדר, אנו אוהבים אותך בשל נתינתך, אלוקים אוהב אותך והדבר ייזקף לזכותך לנצח. אבל אם אתה רוצה להיות מבורך לנצח נצחים, דאג לכך שמאמציך ישאו פרי נצחי בכך שתפשיל את שרווליך ותבצע את העבודה הנדרשת. תן מזמנך, מלבך, ממחשבתך, מכישוריך ומנשמתך, ועזור לבנות משכן לאלוקים בדרך המיידית והאישית ביותר.