בסיפור הדרמטי של מפגש יוסף עם אחיו לאחר שנים של נתק בעקבות מכירתו כעבד, לגביע של יוסף שמור מקום מכובד. היה זה כאשר יוסף ציווה להטמין את גביע הכסף שלו באמתחתו של בנימין, ולאחר-מכן להאשים אותו בגניבת הגביע.
ואכן, כאשר האחים הרחיקו לכת, רדף אחריהם שליחו של יוסף ונזף בהם על גניבת הגביע. "הלא זה אשר ישתה אדוני בו, והוא נחש ינחש בו – הרעותם אשר עשיתם!" הוא קרא לעברם. גם כאשר הם שבו אל הארמון מבויישים, השתמש יוסף במילים דומות: "מה המעשה הזה אשר עשיתם? הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני!"
האם היה משהו מיוחד בגביע זה?
לפי דברי המדרש, התשובה חיובית.
המדרש1 מספר כי יוסף השתמש בגביע בתור כלי מיסטי שסייע לו לנחש דברים נסתרים. כך, כאשר האחים הגיעו למצרים בפעם הראשונה ויוסף הזמין אותם להצטרף אליו לסעודה מלכותית, הוא לקח את הגביע, הקיש בו וקרא "ראובן הוא הבכור, ישב בראש השולחן", כך הוא קרא בשמות השבטים בזה אחר זה, עד שהגיע לבנימין עליו הוא אמר "אני רואה כי לבנימין אין אם וגם לי אין אם, ישב בנימין עמי."
הרמב"ן לעומת זאת אומר כי הניחוש לא התבצע באמצעות יוסף, שכן אין לחשוד בו שהוא קסם קסמים, אלא כוונת הדברים הייתה שבשל גניבת הגביע, לא תהיה ליוסף ברירה אלא לפנות למנחשים אחרים שיוכלו לחפש ולמצוא מי גנב את הגביע.
מעניין לראות את דבריו של ספר בשם "המדרש הגדול" המתאר מה נעשה עם הגביע לאחר-מכן, כאשר הגיע זמן בני-ישראל לצאת ממצרים. לדבריו2, משה רבינו לקח את גביע יוסף וחתך אותו לארבע חתיכות. על אחת הוא צייר דמות אריה, על השניה דמות שור, על השלישית דמות נשר ועל הרביעית דמות אדם. הוא לקח אותן אל שפת הנילוס, בתוכו היה מוטל ארון יוסף. הוא השליך את ציור האריה וקרא ליוסף: "הגיעה השעה לגאול את ישראל! השכינה, ענני הכבוד וישראל מחכים לך... לאחר-מכן הוא השליך את דמות השור, דמות הנשר ולבסוף לאחר שהשליך את ציור האדם. צף ארונו של יוסף על פני המים.
בפן המיסטי, האדמו"ר האמצעי, רבי דובער מליובאוויטש מלמד3 כי יש להבדיל בין כוס וגביע: כוס נועד לקבל בו את המשקה, ואילו גביע נועד בעיקר למזוג מתוכו. גביעו של יוסף סימל את ההשפעה והחסד של יוסף, ולפיכך הוא גם היה עשוי מכסף , מתכת המזוהה בקבלה עם מקור החסדים (חסד מסמל אהבה ומשיכה, וכסף מלשון כיסופין). יוסף ביקש להטמין את הגביע באמתחת בנימין, להשפיע לו חסד ולהגן על עם ישראל כאשר הם ירדו למצרים.
כתוב תגובה