מחקר בדק מה מניע אנשים ללכת לעבוד. 90% מהנשאלים אמרו כי גם אם היו זוכים בלוטו, היו ממשיכים לעבוד. הסיבה? אדם זקוק לתחושת מימוש עצמי.
מה שמביא אותנו לפרשת השבוע.
הפרשה נפתחת בציווי האלוקי לאהרון הכהן להדליק את הנרות במנורה שעמדה במשכן. פרשני המקרא מציינים כי ציווי זה נאמר כאשר חלשה דעתו של אהרון על כך שהוא לא זכה להיות שותף בחגיגת חנוכת המזבח, לצד נשיאי השבטים השונים. "אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" (רש"י במדבר ח, ב).
אך מדוע חלשה דעתו של אהרון? אין ספק שהדבר לא נבע מקנאה או מצרות עין, חלילה, של אהרון. הוא היה ידוע כעניו; באחת ההזדמנויות התבטא משה על עצמו ועל אהרון אחיו "ו[א]נחנו מה?"
מה גרם לאהרון ליפול ברוחו?
כל אדם הגיע לעולם כדי למלא שליחות מסוימת. אנו אמורים למלא את התפקיד הזה בצורה מושלמת, ובהתאם לכך גם התפקיד אמור למלא את כל מציאותנו. כאשר אדם ממלא את תפקידו עלי אדמות, תחושת אושר אדירה מציפה אותו.
לעומת זאת, כאשר לא נותנים לאדם למלא את תפקידו האלוקי הרי זה כאילו נטלו ממנו חלק ממציאותו. כתוצאה מכך אדם עלול לחוש חלש וחסר אונים.
אהרון הכוהן קיבל תפקיד מוגדר – לעבוד את בורא העולם במשכן. הוא התמסר למילוי תפקידו והתפקיד מילא את כל מציאותו. כאשר הנשיאים לקחו ממנו את תפקיד חנוכת המזבח, הוא לא כעס ולא 'איים בהתפטרות'. מצד שני, הוא חש חולשה פנימית. אהרון הרגיש שלקחו חלק ממציאותו.
הקב"ה קיבל את תחושתו של אהרון, שבאה ממקום קדוש ומרצון טהור למלא את תפקידו. מסיבה זו, ניחם אותו בהדלקת המנורה.
תחושה דומה אנו מוצאים אלפי שנים לאחר-מכן. לפני כחמש מאות שנה, בקראקא שבפולין, הגה רבי משה איסרליש (הרמ"א) תוכנית לכתוב ספר הלכתי בשם 'דרכי משה', שיסכם ויאחד את כל דברי הפוסקים מזמן התלמוד ועד ימיו. בעיצומה של העבודה, הגיע לידיו חיבורו המקביל של רבי יוסף קארו – 'בית יוסף'. בהקדמת ספרו, מתאר הרמ"א את תחושתו למראה החיבור המקביל – "אז נבהלתי, שפועל הרִיק פעלתי". הרמ"א אף מכיר בכך שחיבורו של ה'בית יוסף' עדיף על שלו.
שימו לב לתגובה של הרמ"א – הוא לא כועס, לא 'מאיים בהתפטרות' ולא מנסה לפגוע בהפצת חיבורו של ה'בית יוסף', כמו שאנשים רגילים לעשות במקרים דומים. הוא חש רק כאב וחוסר אונים על העובדה שלא יכל לממש את תוכניתו ולמלא את תפקידו בעולם.
בסופו של דבר החליט הרמ"א לכתוב השלמות לחיבורו של ה'בית יוסף', ולהוסיף את הפסיקה האשכנזית החסרה. כאשר חיבר רבי יוסף קארו את ה'שולחן ערוך', כתב הרמ"א הגהות על הספר, וכך יצא חיבור משותף של שני גדולי ישראל אלו, שהתקבל בכל תפוצות ישראל.
לכל אדם יש תפקיד. כאשר אדם מבקש למלא את תפקידו, מתוך שאיפה אמיתית וחיובית למלא את רצון הבורא, בוודאי יסייעו בידו.
ומה התפקיד שלך?
הוסיפו תגובה