ב"ה
קוראים וקוראות יקרים,
בימים האחרונים קיבלתי עשרות רבות של פניות נסערות. "אני מקווה שתגיב בחריפות על הסיפור המחריד עם התפילין", כתבה לי אחת הקוראות; "ממש להזדעזע! ואנחנו חייבים לזעזע את כולם", כתב גולש אחר. "איך קורה שבמדינת היהודים מפריעים ליהודי להניח תפילין?!".
ואז פתחתי את החומש וקראתי את המילים הראשונות של פרשת השבוע. "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
מילה אחת: אור.
וכמו בהבזק אור, קפצו מול עיניי המילים שהרבי כותב בספר "היום יום" (אגב: ספר מומלץ, עם פתגמים לכל אחד מימי השנה. תוכלו לקרוא בו באתר שלנו, כאן. האמרה הזו שעליה אני מדבר מופיעה בקטע היומי של התאריך כ"ט בטבת): "אנו פועלי היום אנו. יום הוא אור, עבודתנו היא עבודת האור, להאיר את העולם באור התורה".
זעזועים, חרדות – זה לא בשבילנו. שלא תהיה טעות. מחזות כאלו לא יכולים להשאיר אדיש אף לב יהודי חם. זה מקומם, מעציב ובעיקר מכאיב מאד. אבל אסור לשקוע בזה וללבות את הזעם. אנחנו צריכים להתמקד באור, להמשיך ולהפיץ את אור התורה והמצוות בכל מקום אליו אנחנו יכולים להגיע.
ואני פונה גם אליכם, קוראים וקוראות יקרים. בכל פעם שאתם שומעים סיפור שמזעזע אתכם, הדרך הטובה ביותר להגיב היא לא באמצעות פוסט נזעם בפייסבוק או מתקפת וואטסאפ. תחשבו על דרך בה אתם יכולים להוסיף באור: עוד מצווה, עוד מעשה טוב. זו הדרך הטובה ביותר בה נוכל להאיר את העולם, וגם למנוע התרחשויות כאלו.
ואם הדברים יגיעו לידי הפרופסורית הנכבדה שהתפרסמה בסרטון, חשוב שתדעי: למרות הכול, את חלק מעם ישראל, בתו האהובה של בורא העולם. אחרי הכול, אנחנו משפחה אחת, ועם רצון טוב באמת נוכל למצוא את הדרך להתקרב. את מוזמנת להיכנס לאחד מאלפי בתי חב"ד ברחבי הארץ והעולם; לא נשפוט אותך ולא נרחיק אותך מהמרחב הציבורי, נקבל אותך בצורה מכובדת והגונה ונשמח לשוחח על כל נושא שרק תרצי.
שבת שלום,
הרב מנדי קמינקר
כתוב תגובה