ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
איך מספיקים הכול?
השבוע השתתפתי בסדנה לניהול זמן (כמעט פספסתי אותה כי לא היה לי זמן...). ואתם יודעים מה הדבר הראשון שהמנחה אמר? "אל תסתכלו על השעון".
מסתבר שרוב האנשים בטוחים שאם רק היו להם עוד שעתיים ביממה, הם היו סופסוף עושים את מה שבאמת היו רוצים. החופשה החלומית, זמן האיכות עם המשפחה, שעת קריאה או לימוד איכותית – כל אחד והחלומות שלו.
אבל זו אשליה. כי זמן יש בשפע, השאלה היא האם מנהלים אותו ואיך. את השעון לא נצליח לעצור, ולוח השנה ימשיך לדהור; אבל זו כן הבחירה שלנו מה לעשות עם הזמן שאלוקים נתן לנו.
והבעיה הכי גדולה היא שאנחנו כל הזמן מסתכלים על השעון. במקום להיות מתוכננים ומפוקסים, אנחנו חושבים על הדבר הבא. מה הספקנו ומה עוד נותר. במקום למלא את הרגע, רצים קדימה.
את הטיפ הכי טוב לניהול זמן קיבלתי דווקא בשיעור בחסידות. וכך למדתי: גם את הזמן אלוקים ברא, ואצלו אין שום דבר סתם. לכן, "היום הוא לא אתמול". לכל רגע יש תכלית, כל רגע הוא חד פעמי. אז קודם כל, זו האחריות שלנו להטעין כל דקה מהחיים במשמעות. ואיך עושים את זה? כשעושים משהו, שוכחים מכל העולם. כשאתם משתתפים בשיעור תורה, תהיו כאן ועכשיו; כשאתם מתפללים, תנקו את הראש ותהיו רק בסידור.
מניסיון, ככה מספיקים הכול.
שבת שלום,
שלום בלוי
