קוראים וקוראות יקרים,

למילה דיווח יש איזה צליל לא נעים. בדרך-כלל זה מגיע ממישהו בעל סמכות (בוס או מפקד) שדורש דיווח – "תדווח לי, בבקשה, איפה היית אתמול?", "תן לי דיווח איך הפרוייקט מתקדם?", "עד סוף החודש תדווח לי כמה מכירות היו?"

גם אם אנחנו יודעים שהכול – פחות או יותר – בסדר, עדיין היינו מעדיפים לא לדווח. דיווח זה מעין מבחן כזה, מישהו אחר בוחן את הדיווחים שלנו ועל-פיהם הוא יחליט אם עשינו עבודה טובה או לא. אנחנו, שמכירים את עצמנו: השתדלנו, עבדנו קשה, אבל אולי לא תמיד עשינו את הדבר הנכון בזמן הנכון.

אבל יש בוסים באמת יוצאים מהכלל. במקום להגיד "תן לי דו"ח", הם אומרים "בוא נשב ביחד ונעבור על הפרוייקט, נראה איך הוא מתקדם; נחפש יחד מה לא מדוייק בהתנהלות ונמצא דרכים לשפר ולשנות".

אנחנו נמצאים בחודש אלול, חודש שנקרא "חודש החשבון". בחודש זה נהוג לערוך 'חשבון נפש'; להסתכל אחורה על השנה החולפת ולראות מה עשינו טוב, מה לא עשינו מספיק ו...מה היה עדיף שלא היינו עושים.

את החשבון אנו צריכים כמובן להגיש לבורא העולם. אבל הקדוש ברוך הוא לא יושב על איזה כיסא מלכות, מנותק ממה שקורה איתנו ורק קורא ברפרוף את מסקנות הדו"ח שהגשנו לו... הוא נמצא יחד איתנו, אוהב אותנו ודואג לנו. כן, הוא רוצה דו"ח, אבל יותר מהכול הוא רוצה שנצליח.

כי בעולם הזה הקב"ה ואנחנו שותפים. את השותפות הזו הוא יצר עבורנו, והוא נתן לנו את המפתח לתקן את העולם – עבורו.

שיהיה לנו בהצלחה!

הרב מנדי קמינקר