משפטים

קוראים יקרים,

במשך שנים עשר שנים היה רבי עקיבא רחוק מביתו. הוא הלך לבית המדרש כדי ללמוד תורה, בהסכמתה המלאה של אשתו.

אחרי שחלפו השנים, הוא שב הביתה ושמע את אשתו משוחחת. "לא רק שאני לא כועסת עליו" היא אמרה, "אני גם תומכת בו; אם יכולתי לדבר עמו כעת, הייתי מרשה לו ללכת ללמוד 12 שנה נוספות!"

וכך בדיוק קרה.

זה לא היה קל, אבל המסירות שלה והוויתור העצמי שלה נתן לעם ישראל את אחד מגדולי התנאים. ורבי עקיבא עצמו אמר לתלמידיו: הכול בזכותה! "שלי ושלכם, שלה הוא!"

השבוע אנחנו מציינים את יום השנה לפטירתה של הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן זצ"ל, אשתו של הרבי מליובאוויטש. לא רבים הכירו אותה בחייה. היא ברחה מכל גילוי של כבוד, ואם היא ביקרה במקום בו "גילו" אותה וביקשו לכבד אותה כיאות למעמדה, היא לא שבה לבקר בו.

כשהרבי היסס האם לקבל על עצמו את עול המנהיגות, הרבנית הייתה זו שעודדה אותו לעשות זאת למרות שהיא ידעה היטב את ההקרבה שתידרש ממנה. כשהרבי הקדיש לילות רבים כדי להיפגש עם תור ארוך של אנשים שהגיעו מרחבי העולם – יהודים ולא יהודים, אנשים חשובים ו'סתם עמך' – הרבנית הייתה נשארת ערה כל הלילה, מחכה לו, לא רק תומכת אלא שותפה בעבודת הקודש שלו, בדרכים רבות שאיש לא ידע.

חיים של מסירות והקרבה אישית, למען עם ישראל כולו.

זכותה תגן עלינו, והלוואי ונזכה ללמוד מדמותה המיוחדת.

המשך שבוע נעים,

הרב מנדי קמינקר