ב"ה

גולשים יקרים,

לכולנו יש רגעים בהם דברים לא מתנהלים כשורה. משהו פה ושם מתפקשש; אולי זו הבריאות, אולי הפרנסה. הרבה אנשים שחווים קשיים בחיים מרגישים שהקושי הגדול ביותר הוא הבדידות. "אף אחד לא מבין מה עובר עליי" הם אומרים, "אנחנו בודדים. לבד."

אם אתם שותפים לרגשות אלו, בפרשת השבוע תוכלו למצוא את אחד המשפטים הכי מעודדים. אחרי שהתורה מתארת בהרחבה את הגלות אליה יישלחו היהודים כעונש על חטאיהם, אומר הפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך", בורא העולם ישיב את עם ישראל לארצו. אבל רגע: מבחינה תחבירית, היה מתאים יותר לומר "והשיב" ה' אלוקיך את שבותך, ולא "ושב".

חכמינו זכרונם לברכה ראו בכך רעיון עוצמתי. כאשר עם ישראל נשלח לגלות, הרי זה כאילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נמצא יחד עמם בגלות. כשהם סובלים, גם הוא סובל. וכשהם נגאלים ושבים הביתה, גם הוא סוף-סוף יכול לשוב הביתה.

"עמו אנוכי בצרה". אם אתם סובלים, אם עוברת עליכם תקופה קשה, דעו שבורא העולם נמצא שם ממש לצידכם, סובל יחד אתכם.

ואז, כשמתקרבת השנה החדשה, נישא עינינו לבורא העולם ונאמר: אתה הרי זה שבראת את הסבל, את הגלות, את הצער; מדוע שאתה תצטער ואנו נצטער? תן לנו ולעולם כולו שנה טובה ומתוקה, שנה של גאולה ושמחה – וכך כולנו נשמח יחדיו!

הלוואי וזה יקרה בקרוב ממש.

המשך שבוע נעים וקריאה מהנה

הרב מנדי קמינקר

נ.ב. אם לבורא העולם איכפת מהסבל שלנו, חשוב שנזכור גם אנו את הסבל של אחרים... במיוחד לקראת החג, אנא זיכרו לחשוב על הנזקקים שלא יכולים לחגוג כראוי. תירמו למשפחות נזקקות או לארגוני חסד שעוזרים להם כדי שהחג שלהם יהיה אף הוא חג שמח.