הקול והידיים

לפני החתונה היא אמרה לחברות: "הוא כל כך רגוע..."

עשר שנים אחרי, היא אומרת לחברות: "הוא כל כך רגוע!!"

מילון זוגי

לכל זוג יש מילון, והוא מתעדכן עם השנים בשקט:

"רגוע" נהיה "אדיש".

"רגישה" נהיית "דרמטית".

"מסודרת" נהיית "קמצנית".

"חברותי" נהיה "משתלט".

"ספונטנית" נהיית "לא אחראית".

"יסודי" נהיה "נודניק".

האנשים כמעט לא השתנו. רק המילון השתנה.

איך זה קורה? מגיעה הודעה מהמורה על הבן. היא מודאגת, והוא אומר "יהיה בסדר". דווקא זה מדאיג אותה יותר, כי אם הוא לא דואג, מישהו חייב לדאוג. היא מסבירה כמה זה חמור, והוא נרגע עוד יותר, כי מישהו חייב להחזיק את הבית יציב.

כל אחד דוחף את השני לקצה. הוא לא אדיש, הוא רגוע כי היא דואגת. היא לא דרמטית, היא דואגת כי הוא רגוע.

אור גדול, כלי קטן

בפרשה שלנו גדלים שני תאומים לשני קצוות: עשו "איש שדה", הכוח והעשייה. יעקב "יושב אהלים", הפנימיות והקול.

אדמו"ר הזקן מלמד שבשורשו עשו דווקא גבוה מיעקב. הוא שייך לעולם שנקרא "תהו", עולם של אור עצום בכלי קטן. בתהו כל כוח עומד לבד ורוצה להיות הכול: חסד בלי גבול, תקיפות בלי רחמים. אף כוח לא משאיר מקום לשני, ולכן הכלי לא עומד בזה ונשבר.

יעקב שייך לעולם "התיקון". שם כל כוח מכיל קצת מהניגוד שלו: חסד שיודע לשים גבול, תקיפות שיש בה רחמים. פחות סוער, אבל מחזיק מעמד.

עכשיו נחזור לערב של ההודעה מהמורה. זה בדיוק תהו:

האור גדול. השלווה שלו והרגישות שלה הן כוחות אמיתיים. בגללם התאהבו.

כל כוח לבד. בסוף הערב השלווה שלו בלי טיפה של דאגה, והדאגה שלה בלי טיפה של שלווה.

הכלי נשבר. מה שנשבר הוא לא הנישואין, אלא המילון: "רגוע" נהיה "אדיש", "רגישה" נהיית "דרמטית".

לכן הברכה לא נחה על אחד מהם לבד, אלא ברגע שיצחק ממשש ואומר: "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו". גם בבית, הברכה נמצאת בחיבור.

לתרגם בחזרה

כל שם שלילי במילון הוא אותה תכונה, בגרסת התהו שלה:

"אדיש" הוא רוגע בלי טיפה של דאגה.

"דרמטית" היא רגש בלי טיפה של שקט.

"קמצנית" היא סדר בלי טיפה של נדיבות.

"משתלט" הוא חברותיות בלי טיפה של מקום לשני.

התיקון הוא לא לוותר על התכונה, אלא להוסיף לה טיפה מהצד של בן הזוג. אז המילון מתהפך בחזרה: רוגע עם טיפה של דאגה נקרא "יציב". רגש עם טיפה של שקט נקרא "עומק".

בפעם הבאה שמגיעה הודעה מהמורה, הוא לא אומר "יהיה בסדר", אלא: "האמת, גם אותי זה מטריד." ברגע שהוא דואג קצת, היא כבר לא צריכה לדאוג בשביל שניהם, ופתאום היא נרגעת. היא, מצדה, לוקחת רגע לנשום לפני שהיא מספרת לו, ומגלה שגם היא יודעת להיות רגועה.

בהתחלה זה לא מרגיש טוב. כשהוא אומר פתאום "גם אותי זה מטריד", היא נבהלת: "מה קרה לך? עכשיו אתה מלחיץ אותי."

וזה קורה גם בתחומים אחרים. בבית שבו היא תמיד מנהלת את הכסף, והוא "לא איש של מספרים", יום אחד הוא מבקש לראות את מצב החשבון. היא נעלבת: "מה, אתה לא סומך עליי?"

כשמישהו זז מהקצה, השני מרגיש שהקרקע זזה, או שלוקחים לו את המקום. כדאי לא למהר להחזיר אותו למקום הישן.

התיקון לא מקטין את האור, הוא מגדיל את הכלי.

ואז אולי, אחרי עשר שנים, "הוא כל כך רגוע"

יחזור להישמע כמו לפני החתונה.

שאלות לכוס תה

1. איזו מילה במילון שלנו התהפכה עם השנים?

2. מה היא הייתה לפני שהתהפכה?

3. איזו תכונה שלי היא בעצם תגובה לתכונה שלך?

4. מתי ניסית לזוז מהקצה, ואני מיהרתי להחזיר אותך?

נ.ב. "תורה" מלשון הוראה. הדברים כאן אינם עוסקים ביצחק, ברבקה, ביעקב ובעשו עצמם, שמדרגתם נעלית מהשגתנו, אלא בהוראה שאנו לומדים מהם לחיינו.