גולשים יקרים,

שיר השירים הוא אחד משירי האהבה היפים ביותר. אך בניגוד להנחה הרווחת, הוא לא מדבר על אהבה של בשר ודם אלא על אהבה נצחית החוצה את גבולות הבשר והרוח; אהבה בין בורא לבריאתו, בין האלוקים ועם ישראל.

בעיצומו של השיר אומרת האהובה לאהוב: "אני לדודי ודודי לי", אני אוהבת את אהובי, והוא מחזיר לי את אהבתו. ראשי התיבות של הפסוק מרכיבים את המילה אלול, החודש העברי הנוכחי.

שימו לב לסדר הדברים: קודם כל אנחנו אוהבים את בורא העולם, ולאחר-מכן הוא מגלה את אהבתו אלינו.

מדוע זה כל-כך חשוב? כי לכל אחד מאיתנו ישנם רגעים בהם הוא מרגיש את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא. אולי ביום כיפור בשעת הנעילה. אולי כשמשהו מאוד טוב קורה, או חלילה בעת צרה.

אך מה קורה לאחר-מכן? תחושת ההתרוממות שלנו נעלמת כאילו לא הייתה. יש בתי כנסת רבים בהם אין מקום ישיבה בתפילת הנעילה, אך למחרת בבוקר קשה להשיג מנין מתפללים...

"אני לדודי ודודי לי" מזכיר לנו שלמה המלך. אם אנחנו נהיה אלו שניזום את האהבה, שנטפח ונשקה אותה, כאשר תופיע אהבתו של האלוקים תהיה לנו כאן אהבה מושלמת; איחוד וחיבור נצחי.

קריאה מהנה והמשך שבוע נעים

הרב מנדי קמינקר