למרות שבבית העלמין טמונות גופותיהם הדוממות של בני האדם, ביהדות מתייחסים לבית הקברות בכבוד ובהערכה. בחיי האדם, הגוף היה הכלי דרכו הנשמה יכלה לקיים מצוות ולבצע מעשים טובים; גם לאחר שהיא מסתלקת מן הגוף, יש להעניק לגוף את הכבוד וההערכה שהוא ראוי להם. בנוסף לכך, הזוהר מציין כי גם לאחר הפטירה הנשמה קשורה לגוף במידה מסויימת.

מה עושים ולא עושים בבית קברות

א. אין לאכול ולשתות בתוך בית הקברות – גם במעמד גילוי המציבה או בטקסים אחרים. אכילה ושתיה עלולים להביא עמם בדיחות הדעת שלא מתאימה למעמדים שכאלה.

ב. יש להצטייד בביגוד הולם – ביגוד צנוע שמכבד את המקום.

ג. אין לפסוע או לשבת על מציבות.

ד. מכיוון שהקברים אסורים בהנאה, אין להשתמש בפרחים שגדלו ישירות מעל הקבר.

ה. אדם שנפטר מן העולם, לא יכול עוד לקיים מצוות. לפיכך נמנעים מקיום מצוות בפומבי – כמו הנחת תפילין, לבישת ציצית וכדומה – כדי שלא "ללעוג לרש" או לבזות חלילה את המתים שלא יכולים לעשות זאת.

ו. כדי להביע את הערכתם ואהבתם ליקיריהם, רבים מביאים מתנות סמליות שונות אל המציבה – או אל המשפחה האבילה. חשוב מאוד לזכור כי ביהדות מיוחסת חשיבות רבה לפעולות הנעשות לעילוי נשמת הנפטרים, אך במתנות אלו אין כל תועלת. עדיף להשתמש בכסף למתן צדקה: לתרום לארגון חסד או להקדיש מצווה לעילוי נשמת הנפטר או הנפטרת, כמו שנאמר "צדקה תציל ממוות."

אם לנפטר/ת מטרת צדקה שהייתה קרובה לליבו, כדאי לתרום לצדקה למטרה זו.