דברים
כשקוראים לנו משמיים, אנו צריכים לומר "כן"
קוראים וקוראות יקרים,
השבוע, בה' מנחם אב, אנו מציינים את יום פטירתו של האריז"ל הקדוש.
מדי ערב שבת הוא היה יוצא בראש תלמידיו אל ההרים שליד צפת, שם הם היו עורכים קבלת שבת, מייחדים את הכוונות העליונות ומתרוממים מעלה מעלה בעבודת הבורא הרוחנית שלהם.
פעם אחת פנה האריז"ל לתלמידיו ואמר:
"מה דעתכם שנלך לירושלים לשבת"?
למרות שבאותם ימים הנסיעה מצפת לירושלים הייתה כרוכה במסע על סוס ועגלה שיכל לארוך זמן רב, הם ידעו שלאריז"ל יש כוחות מיוחדים וכי אם הם רק יסכימו, הוא יחולל נס והם יזכו להיות בירושלים בשבת. רוב התלמידים הסכימו לרעיון, אך היו כמה שאמרו שהם צריכים קודם כל לבקש את רשות האישה.
כששמע זאת האריז"ל נפלו פניו והוא אמר: החמצנו שעת רצון! לו הלכנו לירושלים, היינו יכולים להביא את המשיח!
*
לכל אחד ואחת מאיתנו יש רגעים בהם מופיעה קריאה מלמעלה, מסר שאומר לנו להתקדם, ללכת למחוזות חדשים אותם לא הכרנו. הנטיה הטבעית שלנו היא לומר "רגע, אולי כן, תן לי לחשוב, אברר ואחזור אליך"... אבל סיפורו של האריז"ל מלמד אותנו כי ברגע שהקריאה מגיעה, זו שעת רצון מיוחדת שאסור לנו להחמיץ.
יהי רצון שנזכה להרבה שעות רצון, ושנזכה תמיד לנצל אותם כמו שצריך,
שבת שלום.
הרב מנדי קמינקר
בפרובאנס, למשל, היה מנהג קבוע שיום אחד בשנה הרב של המקום הלך להביע את רגשות אהבתו והכנעתו לבישוף המקומי, וחלק מהטקס היה שהרב קיבל סטירת לחי לעיני כולם
סיפור מפעים על זוג שלא זכו לילדים, והחליטו לנסות סגולה אחת שגם תעלה הרבה כסף. אבל ברגע האחרון משהו קרה והסגולה לא התממשה.
בימים שלפני החורבן האיום, רבן יוחנן בן זכאי ביקש ליזום מפגש עם האוייב הגדול של עם ישראל. שם הוא ביקש 3 הבטחות.
רמזים וגימטריאות מרתקות לפרשת דברים
הממד הנוסף הקשור במשה הוא מה שוויילאנט מכנה שמירת המשמעות. כוונתו לחכמה שבאה עם הגיל, אותה חכמת חיים שחברות מסורתיות נוטות להוקיר יותר מחברות מודרניות ופוסט־מודרניות
הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
