שאלה:
לאחרונה התחלתי לומר קדיש אחרי אבא זכרונו לברכה. למה תפילת הקדיש כתובה בארמית? אם זה היה בעברית זה היה הרבה יותר נוח...
תשובה:
קודם כל, תנחומיי על פטירת האב. יהי רצון שלא תדע עוד צער.
על שאלתך מדוע הקדיש נאמר בארמית ולא בעברית (אגב, המינוח המדוייק יהיה 'לשון הקודש' כי השפה העברית המקובלת כיום היא עברית מודרנית) –
נקדים כמה מילים על שפת הארמית.
באופן עקרוני, השפה הרשמית של עם ישראל היא לשון הקודש. זו השפה באמצעותה ברא הקב"ה את העולם; זו השפה שבה נאמרה התורה מפי הקב"ה בהר סיני, וגם השפה בה נכתבה התורה.
במשך ההיסטוריה היו לעם ישראל שפות נוספות, אחת מהמפורסמות שבהן היא השפה הארמית. במקור היא הייתה שפה של עמים נוכריים שחיו בסביבות ארץ ישראל – אשור, פרס, בבל וסוריה – אבל כאשר עם ישראל גלו לבבל אחרי חורבן בית המקדש הראשון, היא הפכה להיות נפוצה גם בקרב עם ישראל.
אחרי תקופה מסויימת, רוב פשוטי העם דיברו בעיקר ארמית בעוד תלמידי החכמים הבינו והתפללו בלשון הקודש.
(אגב, התלמוד הבבלי כולו, אחד מספרי היסוד של היהדות, נכתב בארמית כדי לאפשר לכל אחד ללמוד ולהבין בו. עד היום הוא נלמד בשפתו המקורית)
בעיקרון, סידור התפילה נכתב בלשון-הקודש, אולם תפילות מסוימות נכתבו דווקא בארמית, אחת מהן היא תפילת ה'קדיש'.
ויש לכך שלוש סיבות:
הסיבה ההיסטורית1 היא בגלל שהקדיש היה נאמר בסוף הדרשה השבועית2 של הרב, בה נכחו אנשים מכל שכבות העם. לפיכך תפילה זו נקבעה בשפת הארמית שהייתה מובנת לכולם.
סיבה נוספת: תפילת הקדיש היא תפילה מיוחדת ומלאה בשבחים נשגבים לבורא העולם. אמירת תפילה כזו יכולה לעורר עלינו את קנאתם של המלאכים ולגרום לקטרוגים, ולכן היא נאמרת בארמית, שפה שהם לא מבינים.3
בזוהר4 מובאת סיבה שונה. שפת הארמית בהיותה שפה נוכרית, נחשבת לשפת ה'טומאה' והסטרא אחרא. שימוש דווקא בשפה זו לאמירת הקדיש מביאה את הקדושה ושוברת את רוח הטומאה.
מאמרים נוספים לקריאה:
כתוב תגובה