קוראים יקרים,
לפני מספר שנים, בדרך לבית הכנסת בשבת בבוקר, פגשתי אדם שלא הכרתי. הוא רצה לדעת לאן אני הולך. "זה די רחוק" הוא הגיב כשהסברתי לו היכן בית הכנסת ממוקם. "מדוע שלא תסע ברכב?"
לא שהוא לא ידע את התשובה... הוא רצה להתווכח על הרעיון של שמירת השבת.
ידידי החדש, שעובד בחברת הייטק נחשבת, נאם בלהט. "תראה, כל האיסורים האלו הם דברים של פעם. פעם היה קשה להדליק אש, היו צריכים לעבוד קשה ולשפשף שני אבנים. היום החיים נוחים. אין סיבה לשמור את השבת כמו שהיו שומרים פעם".
באמצע השיחה הנייד שלו צלצל. הוא התנצל, דיבר עם מי שהיה מעבר לקו וניתק בפנים חמוצות. שאלתי אותו אם הכול בסדר. "כן, זה רק הבוס שלי שצריך שאעשה משהו דחוף".
חייכתי, איחלתי לו שבת שלום והמשכתי בדרכי.
פעם, אנשים היו מחכים ליום השבת כדי שיוכלו סוף-סוף להניח את הגרזן ולהפסיק לעבוד. היום הגרזן התחלף במקלדת והגיגית בטלפון הנייד. ועדיין השבת משמשת לנו גלגל הצלה, כמו אוויר לנשימה.
האם אתם שומרים את השבת?
אם לא, גם אם אתם עדיין לא מוכנים לעשות זאת במאת האחוזים כדאי לכם להתחיל. אולי תתחילו בקידוש, בסעודת שבת – בלי אייפונים או גלקסי! – בכמה שעות בהם תתנתקו באמת מהמולת היום יום.
ולאלו שכבר שומרים את השבת, הבה נזכור שהשבת היא לא רק יום של מנוחה והתרעננות. היא יום קדוש, וכדאי לנצל את הרגעים הקדושים האלו לחיבור נעלה יותר לבורא העולם: בתפילה, בלימוד תורה ובעבודת הבורא.
השבת זו אחת המתנות הנפלאות שהעניק לנו הבורא, וזו אחת המתנות הנפלאות שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו.
קריאה מהנה ושבת שלום!
הרב מנדי קמינקר
