התנא רבי מאיר היה דורש בכל ליל שבת בפני קהילתו. הייתה שם אישה אחת שהקפידה להאזין לדרשה, ואילו בעלה זלזל בכך.

פעם התארכה דרשתו של רבי מאיר, והאישה המתינה עד שהוא יסיים את דבריו. כשהיא שבה הביתה היה מאוחר מאוד. נרות השבת כבר כבו ובבית שרר חושך.

הבעל כעס מאוד על האיחור.

"בגלל הדרשה הארוכה הזו איחרת כל כך! אני נשבע שאינני מרשה לך להיכנס הביתה עד שתלכי ותרקי מול הדרשן!" הוא צעק.

האישה לא ידעה מה לעשות. כיצד היא תלך ותפגע בכבודו של הרב? מצד שני, בעלה נשבע שהיא לא תוכל לחזור אל הבית אם היא לא תירוק מולו? היא החליטה בצער לעזוב את הבית.

במשך שלושה שבועות היא הייתה מחוץ לבית, ובשבוע השלישי הציעו לה חברותיה ללכת לרבי מאיר ולראות מה יקרה.

כשרבי מאיר ראה את האישה, הוא ראה ברוח הקודש מה קרה וביקש לעזור לה.

"כואב לי העין!" הוא קרא לעבר קבוצת הנשים. "אולי יש ביניכן מישהי שיודעת לומר לחש-סגולה ליד העין ותרפא אותי?" (באותם ימים היו נשים רבות שעסקו ב"לחישות" סגוליות שנועדו לרפא מחלות שונות).

החברות חשבו שזו הזדמנות פז. "לכי אליו, תלחשי וגם תרקי בפניו וכך תקיימי את מה שציווה בעלך!" היא היססה אבל הלכה מחוסר ברירה.

מול רבי מאיר הבטחון העצמי שלה פג.

"רבי, אומר לך את האמת. אין לי מושג כיצד לוחשים ומה אומרים" היא אמרה.

"זה בסדר" חייך הרב. "אם רק תרקי בפניי שבע פעמים, אני בטוח שהכאב יעבור ואני אתרפא!"

האישה המאושרת מיהרה לעשות זאת.

"עכשיו" המשיך רבי מאיר בחיוך, "שובי אל בעלך ואימרי לו שקיימת את הציווי שלו בהידור. לא רק שירקת בפניי, ירקת אף שבע פעמים!"

תלמידיו של רבי מאיר עקבו אחרי המתרחש בתדהמה. מאוד חרה להם שהרב השפיל את כבודו והרשה לאישה לירוק בפניו, רק בגלל גחמנותו של בעלה.

"רבי, לו רק היית מצווה אותנו, היינו הולכים ומביאים את הבעל ומלקים אותו עד שהוא היה מבטל את שבועתו המטופשת!"

אבל רבי מאיר לימד אותם מסר חשוב מאוד לחיים.

"אכן, ויתרתי על כבודי, אבל עשיתי בדיוק מה שבורא העולם עושה... נאמר בתורה שכאשר אישה נחשדת בבגידה והדבר הביא למריבה בין איש ואשתו, מותר למחוק את שמו הקדוש של האלוקים רק כדי שישרור שלום בית ביניהם.

"ואם את שמו הקדוש של האלוקים מותר למחוק, גם אני יכול לוותר על כבודי כדי להביא שלום לביתה של האישה המסכנה."

(על פי תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, א).