קוראים יקרים,
יש מעשים ויש מעשים. יש מצוות ויש מצוות.
למשל: אדם מניח תפילין מדי בוקר. בפעם הראשונה שהוא עשה זאת הוא התרגש מאוד; כרך את רצועות התפילין באיטיות, חשב על כל צעד ועל כל מילה בתפילה, והתחבר לעוצמות שבמצוות התפילין. אבל כשחלפה תקופה הוא התחיל להתרגל. הנחת התפילין הפכה להיות חלק מהשגרה של הבוקר, משהו שעושים אבל לא חושבים עליו יותר מדי.
זה קרה לו אבל זה קורה לכולנו, ולא רק בהנחת תפילין. כל מצווה שאנו מקיימים באופן קבוע עלולה להפוך לריטואל משעמם.
אז מה עושים?
קודם כל, חשוב לזכור שהמצוות הן משהו שבורא העולם ציווה לקיים אותו. אז גם אם הן נעשות ללא רגש עדיין יש בהן חשיבות.
ובכל זאת, איך יוצאים מהשיגרה? איך אפשר להזרים חיים חדשים, התלהבות וריגוש במעשים שלנו?
לומדים את תורת החסידות.
אם אינכם מכירים את רעיונות החסידות, זה הזמן לעשות זאת. (ואם אתם מכירים, זה הזמן לקחת את הלימוד לעומקים חדשים. פתגם מבודח משהו של חסידים אומר שיש דברים שישפיעו על האדם, ואם הם לא עשו זאת – כנראה שהוא לא לקח מספיק. אלכוהול יגרום לאדם להשתכר; אם הוא לא השתכר, כנראה שהוא לא שתה מספיק. תורת החסידות תגרום לאדם להשתנות, להיות מזוכך ומודע לאלוקות; אם זה לא קרה, כנראה שהוא לא למד מספיק חסידות...)
לימוד חסידות יעזור לכם להיות יותר מודעים. מודעים לאלוקות האינסופית שנמצאת בכל מצווה; לקדושה שמתחבאת בכל חפץ ואביזר חומרי בעולמנו; לעוצמות הרוחניות שמתחבאים בתוך הנשמה של כל אחד ואחת מאיתנו.
השבוע אנו מציינים את י"ט בכסלו, היום שקיבל את התואר "ראש השנה לחסידות". זה הזמן להתחיל ללמוד חסידות, להתחבר לרעיונות הרוחניים העמוקים ביותר, ואז... לחבר אותם לעולם הכי חומרי שיש.
קריאה מהנה, וכלשון האיחול החסידי המסורתי "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו",
הרב מנדי קמינקר
