כמה נרות מדליקים בחנוכה?

בחנויות תמצאו אריזות המכילות "44 נרות לחנוכה", אבל המספר הזה נכון רק אם אנו סופרים גם את ה"שמשים", הנר הנוסף שמדליקים בכל ערב. אך אם נחשב את המספר המדוייק של נרות החנוכה עצמם [ה"שמש" אינו חלק מהמצוה עצמה] – 1+2+3+4+5+6+7+8 – נקבל את המספר 36.

העובדה שהסך הכולל של הנרות הוא 36 אינה מקרית; רבי לוי יצחק מסביר ("לקוטי לוי יצחק" – אגרות קודש ע' תיח), כי למספר זה יש קשר עמוק עם תוכנו של חג החנוכה.

מה הקשר?

שאיפת היוונים היתה, כמו שאנו אומרים בנוסח תפלת "ועל הנסים" – "להשכיחם תורתך". להשכיח את התורה מעם ישראל.

כשניכנס יותר לפרטים נראה, כי עיקר מלחמתם של היוונים היתה כנגד התורה שבעל פה. את התורה שבכתב, מה שכתוב על הקלף בספר התורה – לא היתה להם אפשרות טכנית להשכיח ולהכחיד, כי מדובר בחומר כתוב ושמור בעותקים רבים שאי אפשר לאבד אותו כליל מן העולם; מה הם כן היו עלולים להשכיח? את התורה שבעל פה, את אותם הלכות, פירושים ומסורות שאינם כתובים בתוך ספר התורה עצמו, ונשתמרו רק הודות למסורת הרצופה ולזכרון הטוב שבו ניחנו אלו ש"לקחו אחריות" להעביר את התורה מדור לדור.

איפוא אפשר למצוא היום את התורה שבעל פה, את אותה מסורת שזממו היוונים להשכיח – ובזכות נס חנוכה ניצלה והמשיכה להשתמר?

כמה מאות שנים לאחר נס חנוכה, בימיו של רבי יהודה הנשיא, הוחלט כי הגיע הזמן שלא לסמוך עוד רק על הזכרון של מעבירי המסורת, ואז חוברה ה"משנה" - שבה נכתבו בתמציתיות פרטי התורה שבעל פה. אלא שהמשנה היא בסיס ראשוני בלבד: היא כתובה בקיצור וב"קודים", וקשה להוציא ממנה דבר ברור; כשרוצים להבין באמת מה אומרת התורה שבעל פה – יש להזדקק ליצירה המאוחרת יותר הנקראת בשם "גמרא", "תלמוד בבלי", והיא נכתבה על ידי האמורא רב אשי בבבל (כמה מאות שנים לאחר חורבן הבית השני - כשחכמים נוספים מסייעים בעדו). ה"גמרא" היא פירוש על המשנה, שמרחיב ומפרט מאוד את מה שכתוב בה, ובמדה רבה היא היצירה המוגמרת שעליה מתבססים אורחות עם ישראל כולו, לעדותיו ולתפוצותיו.

[להרחבה בנושא זה של סמכותו המיוחדת והבלעדית של התלמוד הבבלי – מומלץ לעיין בהקדמת הרמב"ם לספרו "משנה תורה"].

וכאן אנו מגיעים לנושא שלנו – המספר 36. התלמוד הבבלי, אותה יצירה מוגמרת שבה רוכזה התורה שבעל פה, כולל בדיוק 36 מסכתות ("מסכת" היא חלק בתלמוד המוקדש לנושא מסויים – לדוגמא: "מסכת שבת", "מסכת ראש השנה" וכן הלאה). 36 הנרות שאנו מדליקים בחנוכה, מסמלים איפוא את 36 המסכתות שתוכנם נשתמר בעם ישראל בזכות חג החנוכה.

[ליתר הבהרה: היצירה המוקדמת יותר הנקראת בשם "משנה", כוללת 63 מסכתות. אולם התלמוד הבבלי, שמהווה פירוש מורחב מאוד למשנה התמציתית, קיים רק ביחס ל-36 מסכתות מתוכם].

ומעניין: הקשר בין חנוכה לתלמוד הבבלי, בא לידי ביטוי בפרט נוסף – שמו של המחבר העיקרי של התלמוד הוא "רב אשי", והמלה "אשי" מזכירה כמובן את האש של נרות החנוכה.

הדומיננטיות של המספר 36 בתורה שבעל פה היא עתיקת יומין, הרבה לפני ימיו של רב אשי בבבל. כפי שמציין רבי לוי יצחק בפירושו:

בימי הזוהר של עם ישראל בארצו עמד בראש העם מוסד ה"סנהדרין" – "בית הדין הגדול" שמקום מושבו היה על הר הבית בירושלים, והוא היה האחראי העיקרי להנחלת התורה שבעל פה ולהעברתה מדור לדור. כך כאשר היה מתעורר ספק באחד מפרטי המסורת, התורה שבעל פה היה מתקיים דיון בין חברי בית הדין, וההחלטה של רוב החברים היתה מחייבת את העם היהודי כולו.

ובכן, ה"סנהדרין" כללה – עוד מימי משה רבינו עצמו – 71 חכמים; החלטה סופית של ה"סנהדרין", המתבססת על דעתם של רוב חברי בית הדין – דורשת איפוא (לפחות) 36 חכמים שיסכימו לה. שוב רואים אנו את חשיבותו של המספר 36 בהנחלת התורה, אותה תורה שהיוונים רצו להשכיח מאתנו וחנוכה מזכיר לנו את קיומה והמשכיותה.

הוספת הכותב:

התוכן האמור נשאב ישירות מכתביו של רבי לוי יצחק. ואולי יורשה לי להוסיף רעיון דומה:

התלמוד הבבלי, שהוא – כאמור – היצירה התורנית שעליה נשען עם ישראל כולו, כתוב בשפה הארמית, שהיתה מקובלת אז בבבל, וסגנונו ארוך ודי קשה להבנה לאנשים רגילים בימינו (ללא פירוש מתאים). כדי להקל על הלימוד של התורה שבעל פה ולהנגיש את תכניה לכל יהודי באשר הוא, בא הרמב"ם – שחי כמה מאות שנים לאחר רב אשי – וסיכם את ההלכות שבתלמוד, בסגנון ברור וקצר, ובלשון הקודש המתאימה לכל יהודי בכל מקום.

הרבי מליובאוויטש הציע ותיקן כמה מסלולי לימוד, שבהם לומדים בכל יום חלק מתוך ספרו של הרמב"ם עד לסיומו, וביקש שכל יהודי יצטרף לאחד מן המסלולים. בשנת כתיבת מאמר זה, תשע"ה, מסיימים בכל המסלולים את ספרו של הרמב"ם בימים הסמוכים לחנוכה, ומיד מתחילים בלימוד מחדש של הספר כולו, בהצטרפות לומדים רבים חדשים.

כשהתעמקתי בהסבר הקשר בין 36 נרות חנוכה ל-36 המסכתות שבתלמוד הבבלי, הסתקרנתי לדעת אם קיים גם קשר מיוחד בין חג החנוכה לבין ספרו של הרמב"ם באופן ספציפי (מעבר לעובדה הפשוטה שספרו של הרמב"ם מהווה המשך וסיכום של התלמוד).

ואכן, עזר ה' ומצאתי... במקום אחר בכתביו של רבי לוי יצחק (בספר הנ"ל – ע' ריז) הוא עומד על כך כי בסידורים המדוייקים כתובה המלה "חנוכה" בכתיב חסר, "חנכה", והערך המספרי של מלה זו הוא 83 (הוא מטעים זאת על פי הקבלה, ולא כאן המקום).

וכמה נפלא:

בעוד התלמוד הבבלי מורכב, כאמור, מ-36 מסכתות (המקבילים ל-36 נרות חנוכה), הרי הרמב"ם חילק את ספרו הגדול בדיוק ל-83 קבוצות של "הלכות" ("הלכות שבת", "הלכות שופר" וכן הלאה), ממש כמו הגימטריא של המלה "חנכה"!