קוראים יקרים,
בדף הפייסבוק שלנו, פורסם השבוע הפתגם הבא המעובד מדבריו של הרבי: "יהיה מה שיהיה, את העצבות צריך לגרש. לא רק שהיא מביאה כל תועלת, היא המקור לכל חורבן."
בקרב גולשים שפירסמו את הדברים פרץ דיון פורה. האם אכן עצבות היא דבר רע כל-כך? האם העצב לא יכול להביא גם לדברים חיוביים?
העגה החסידית כוללת שני מונחים. 'מרירות' ו'עצבות'. על פניו הם נראים די דומים. מה ההבדל בין אדם מריר לאדם עצוב? האמת היא שהם כמעט הפוכים. עצבות מסמלת את הדיכאון, הפסיביות, חוסר המעשה. מרירות מסמלת את הכאב. חסידים מגדירים זאת כך: כשאדם חווה מרירות הוא מרגיש צורך חזק לקום ולעשות משהו; כשאדם עצוב הוא פשוט הולך לישון.
הלוואי שתמיד תהיינה לנו סיבות לשמוח, וגם אם חס ושלום לרגע זה לא כך – נשתמש במרירות כתמריץ להתקדם קדימה.
המשך שבוע נעים,
הרב מנדי קמינקר
