קוראים יקרים,

במשך שבועות רבים הם התכוננו לאותו הרגע. הרגע בו האלוקים בכבודו ובעצמו ידבר עמם. מה הוא יאמר? האם יהיה לו מסר על שלום עולמי? על סובלנות, פיוס והארה רוחנית שתלווה אותם לנצח?

ואז הוא ירד על הר סיני ואמר להם את עשרת הדברות. הראשונות אכן עסקו בייחוד האלוקי, ביום המנוחה המקודש, בטוהר הלשון. אבל אז הופיעו מצוות כמו "לא תרצח" או "לא תנאף".

אולי היו בין המשתתפים – וכפי שאומר המדרש, כולנו השתתפנו במעמד הר סיני – כאלו שתהו: בשביל זה אנחנו צריכים לשמוע את קולו של האלוקים? אנו אנשים מוסריים. האם אנו צריכים שבורא העולם יזהיר אותנו לא לגנוב או לרצוח?

באלפי השנים שחלפו מאז, מדינות שהתהדרו בשם המוסר והפילוסופיה מצאו את עצמן מבצעות את הפשעים הכי נתעבים בהיסטוריה, והכול בשם תורת מוסר כלשהי שהם כתבו בעצמם.

ואז כמו גם היום, נזכור תמיד שהמוסר האנושי חייב את העוגן האלוקי לשמור עליו; את האמיתויות המוחלטות של 'כן' ו'לא' שלא נכתבו על ידי אנשים כמוני וכמוך אלא על ידי מי שברא את כולנו.

חג שמח, וכלשון הברכה החבדי"ת המסורתית שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות!

הרב מנדי קמינקר

נ.ב. אל תשכחו לבוא בחג השבועות לבית הכנסת ולהאזין לקריאת עשרת הדברות. הביאו עמכם את הילדים, המבוגרים ואת כל המשפחה!