שאלה:

גדלתי לאור תפיסת אלוקים כדמות מאיימת שיש לפחד ממנה. אימצתי את הדת היהודית, שלפי הבנתי כוללת ראייה של אלוקים כדמות יותר אוהבת וסולחת, אך מצאתי במקורות יהודיים התייחסויות לאלוקים כדמות שיש לרחוש כלפיה יראה ופחד. דבר זה מעורר אצלי את כל הרגשות השליליים נגד הדת שחוויתי בילדותי. האם תוכל לשפוך מעט אור על "יראת אלוקים" זו?

תשובה:

המילה "פחד" מעוררת דימוי של משהו מפחיד, כמו בית רדוף רוחות רפאים, או סימטה אפלה, או שוטר תנועה קשוח. אני מבין מדוע אתה נרתע מדת שמעודדת פחד. לא מתאים שנחוש כלפי אלוקים את מה שאנו חשים כלפי האיש הרע.

אכן, קיים ביהדות מושג הנקרא "יראת שמים", אך "פחד" הוא מילה המחטיאה לחלוטין את משמעותה האמיתית של המילה. מילה טובה יותר להסבר מושג היראה היא "כבוד".

אמנם אהבה צריכה להיות גורם מניע עיקרי בחיינו, אנו זקוקים גם למידה בריאה של כבוד. ההבדל שבין אהבה לכבוד הוא שכאשר אני אוהב, אני עסוק ברגשותיי כלפיך. כשאני מכבד, אני מתמקד בנוכחותך ולא בנוכחותי שלי. אהבה היא הרצון שלי לגשת אליך. כבוד הוא הוקרתי להיותך אחר, לזכותך להיות מי שאתה.

כשאתה אוהב מישהו אך לא מכבדו, אזי כל העניין נסוב סביבך בלבד. האחר הוא פשוט מושא לאהבתך, אינך לוקח את דעתו ברצינות, ואינך מתייחס אליו כאל כאל אדם ממשי. אדם האוהב את בן/בת זוגו אך לא מכבדם, אף פעם לא משאיר לאחר מרחב להתקיים באמת. אם אתה אוהב את הוריך בלי לכבדם, אזי למעשה אין לך הורים, רק חברים טובים. חבר שאינך מכבד באמת אינו יותר מסתם אביזר נוח לארח לך לחברה כשאתה חושק בכך.

כבוד פירושו להכיר מישהו אחר כאדם חשוב ובר תוקף שיש להאזין לו ולכבדו. פירושו להסתכל על אותו אדם מתוך הערכה ולהבין כי ישנם דברים באדם האחר שאותם עלינו פשוט לקבל, בין שהדבר מוצא חן בעינינו או לא. כבוד פירושו בפשטות להתייחס ברצינות לאדם אחר.

אז אנו אוהבים את אלוקים, אנו חשים קרובים אליו, אך אנו גם מכבדים את העובדה שהוא אלוקים, ישות אמיתית בעלת ציפיות ותביעות. הוא ההורה שלנו שאותו אנו אוהבים, אך הוא גם מלך שעלינו לציית לו. יראה וכבוד אלו הם המונעים בעדנו מלחשוב שאלוקים הוא רק הרחבה של האגו שלנו, ישות שאנו יכולים למתוח ולעקם כדי להתאים לדימוי שיצרנו לעצמנו לגביו.

כבוד, יראה, לא פחד. לא קיים האיש הרע. חוץ משוטרי תנועה, אין ממי לפחד.